פרורים ״* 9 מאח אחד העם. א. בין קדש לחול. בין הדברים המבדילים בין קדש לחול אפשר לחשוב גם את זה: בחול המטרה מחבבת עלינו את האמצעים על הרוב רק במרה שהם אמצעים אליה, ועל כן אנו משנים ומחליפים את האמצעים לפי צורך המטרה, וכשבטלה המטרה בטלים האמצ…

אמנם לספרינו הפרטיים בהאמצעים החרשים הטובים, אבל בספרים הנועדים לעבודת הקדש הכל קדש וגם אמצעי הכתיבה בכלל. את ההבדל הזה אנו מוצאים גם בין הספרים עצמם, ספרי חול (מלבד ספרי מליצה ושיר, שקליפתם היפה היא בל עצמותם) אינם אלא אמצעים ללמד על ידם א…

אל זאת לא ישימו לב המשכילים, אבל העם התנהג תמיר כאלו התיש זאת בנטיד. טבעית: לא הרבה להתנגד לחכמיו, אשר מלאו את חביתו יין חדש מגפן נכריה, כהרמב״ם וסיעתו, ולא נמנע גם מלהקדישם ולהעריצסראבל הקראים ודומיהם, אשר נועזו לשלוח יד בחביתו ולשנות פניה…

בראשונה משפט חרוץ הוא: שופך דם האדם - בין בשוע בין במזיד ־־ דמו ישפך. כי המעשה עצמו, הדם השפוך " דורש כפרה מיד עושהו "ולא 'יכופר כי אם בדם שופכו". ברבות הימים יגיע האדם להבין, כי להורג נפש בשעה "אין משפט מות"? אך גם אז לא יוכל עור זמן רב לע…

6 ו* ד ם 84 הפנימי, ולפי זה, בשמדת הדין עודנה משוטטת באויר הזה עד גבול ידוע, מתרגל האדם מנעוריו לשנוא את הרע המפשט כשהוא לעצמו ולתעב גם עושיו בעבורו, מבלי חקור ודרוש הרבה אחר הסבות הרחוקות שהביאום לירי בך, וממילא הוא ,לומד על ירי זה למדוד ג…

התורה הזאת, אם היו בני אדם כלם עושים מעשה על פיה, היתה מסוגלת איפוא להחזיר את העולם לתהו-ובהו מוסרי? כי באין עוזר ותומך מחוצה לו היה נהרם מעט מעט גם הרגש המוסרי בלב האדם פנימה. אך לאושר המין האנושי, קטן לב הרוב הגדול מהביל משנת חסירים זו, ו…

ההתפתחות התמידית ההולכת לאט-לזאת איפוא יקרא "שלום". אבל גם בעולם הרוח יש אשר תקרה מלחמה׳ התאבקות גלויה בין שגי מחנות רוחניים, שתי ש י ט ו ת שלמות ׳ חדשה עם ישנה. ההכנות למלחמה כזו נעשות במחשך, בעמקי ההתפתחות התמידית, ורק אחר שהכל מוכן׳ היא …

מלאכותיים, מבלי שירגישו בי מלאכותיים הם. לעמת זה, בעלי הישן, בהיות כל מעינם ב ו ״ ייטיבו לראות או להרגיש את הסכנה הנשקפת לו מצד החדש, ועל כן ישתדלו לעקור הנטע הזה עודנו באבו. אבל על הרוב לא יצלח חפצם זה בידם. השיטה החדשה תופשת בעל כרחם מקומ…

הפנימית,-והיו מעתה למחנה אחת, אשר. הקדש מלחמה על השיטה החיובית הישנה" מלחמה לשם שלילה וגדעון בלבד. מלחמה כזו אין סופה על הרוב לא נעחון גמור של א ח ד הצדדים ולא שלום והתקרבות בין ש ליי הצדדים " בי אם-התרחקות מוחלטת לעולם. עיפים וחדלי־כח מעמל…

תלוים ועומדים עד שיבוא לידם איזה ח י ו ב ח ד ש המוכשר לפי תכונתו למלאות הריקות ההיא, להיות למרכז חדש לכל אותן ההרגשות והנטיות וכד, שהיו מחוברות עד כה אל החיוב הישן שהם רוצים בבטולו. וכשחיוב כזה בא לעולם וגורם לבעליו הראשונים רדיפה מצד "בעלי…

לאורך ימים את הריקות הטבעית. ורבים מתיאשים באחרונה, מתרגלים לחיי ריקות ויחדלו לבקש עוד* וכשרואים בעלי הישן את המבוכה אשר במחנה החדש, ילבשו עוד הפעם עוז וגבורה" ותקותם שכבר נואשו ממנה תשוב למלאות לבבם, בי עוד מעט והעולם ישוב אחורנית, לאותה ה…

להם המשפט לחשוב את עמם לעם ולאהבו ולכבדו. אבל, חבל! לא מצאו, והוכרחו להסתפק במצבות ופזמונים. גם אחרים בקשו ולא מצאו - וישובו ״לאחור״, אל מחנה הישן, ועוד אחרים - ונשארו בריקותם או יצאו לבלי שוב עוד. התנועות האלה עם שנדם קטנים נשנו אחרי כן גם…

מה שאין כן אם לא ימצא אז תמוגה גשמית להכנס בד. כרגע ומוכרח לשוטט באויר בלי כל תמונה עד שיברא לו בעצמו גויה חדשה מאין,- אז הסכנה קרובה ׳ כי בטרם יצלח לחזק עמדתו על הנקודה הרצויה. יסוב הגלגל ותעבור השעה המוכשרת לכך. פ ר ד כ* את החזיון הזה נמצ…

בראיות במרות הוכיחו דוד יום(6מ11!0) ותלמידיו , כי לא ההשתוממות על הדר הטבע* ופלאי חזיונותיה הביאה ראשונה את האדם להכיר את בוראו, כי אם הפחד והבהלה מפני המקרים הרעים המתרחשים בעולם, האדם הקדמוני, שהיה נע ונד בארץ לבקש אוכל, בלי מחסה מזרם , ב…

י הזאת האחתז האמונה באלים טבעיים, העוזרים את האדם במלחמתו עם הטבע, ובאלים לאומיים" העוזרים כל אחר לעמו במלחמתו עם עמים א ח ר י ם? אלא שאצל עם אחד בולטת יותר האמונה באלהי הטבע, ואצל עם אחר - האמונה באלהיו הלאומי, הכל לפי תכונות העם וקורותיו …

נתן בית כל הארצות והוא גם יקחן מידו, כי ל-ו כל הארץ, "הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו״.- וככה הבין והרגיש אז העם את התורה הגדולה אשר ירע עד כה רק מרחוק, מן השפה ולחוץ. הורע אשר זרעו הנביאים לפנים על צחיח סלע עשה עתה פרי בבוא עתו, וקול נביא ה…

גם בתפלתו לא שכח את תקותו הלאומית לשיבת ציון. אבל התקוה הזאת לא היתה עוד כאותה שלבבל, שחזקה את ידיו לפעולות גשמיות, שהולידה לו את זרובבל, עזרא ונחמיה, כי אם תקוה שאינה אלא תנחומין ללב, שמתשת כח בעליה ומישנתו על ברכיה לחלום חלומות נעימים. כי…

ה* (!יו ועתיר, פלוסוף גדול שלא בידיעתו היה "אדם הראשון" בשעה שבטא לראשונה את המלה "אני"; שהרי במה יגיעות יגעו הפלוסופים הבאים אחריו, כמה "הררים התלוים בשערה" בראו בהבל פיהם, הכל בשביל לבאר את המלה הקטנה הזאת, ועדיין לא הגיעו להבינה ולבררה כ…

להתנחם ב״הבל הבלים" ולמות במנוחה? ובצר לה" תקרא אז הזקנה את האמונה לעזרה" והיא תשיב ל״האני" את "העתיד" אשר יחסר לו, עתיד מתאים עם תבונת הזקנה ״ שאינו דורש לא כח ולא פעולה, אלא נותן הכל מוכן ומזומן. וגם את העתיר הזה, אע״פ שאינו מיוסד על נסיו…

79 פרורים צערא אגרא". ובמצב הזה יש הבדל גדול בין איש ועם. האיש ההולך למות־ מות ימות, וכל תקוותיו לעתיד אינן יכולות לפדותו מיד שאול? אבל העם, שפתיל חייו רוחני הוא וחקי הפיסיאולוגיא לא ישימו קצכה לשנותיו וקץ לכחותיו, הוא, אם צלחה לו להביא אל …