Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 75

נתן בית כל הארצות והוא גם יקחן מידו, כי ל-ו כל הארץ, "הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו״.- וככה הבין והרגיש אז העם את התורה הגדולה אשר ירע עד כה רק מרחוק, מן השפה ולחוץ. הורע אשר זרעו הנביאים לפנים על צחיח סלע עשה עתה פרי בבוא עתו, וקול נביא הגולה בקראו בשם ה׳: "למי תדמיוני ותשוו...אנכי אל ואין עוד אלהים״,- בהיותו מתאים מאד עם חפץ העם ו ת ק ו ת ו הלאומית, חדר עמוק עמוק בלבו והפך משרש כל נטיות רוחו והליכות חייו מימי קדם. משל לרעיון מאוחר מוצאים אנו אחר דורות רבים באותה התקוה הלאומית עצמה - ברעיון ״שיבת ציון״. ״מתוך שלא לשמה בא לשמה״ ־ הוא חזיון מצוי ורגיל בחיים. יש אשר יפנו בגי האדם ראשונה לאיזה דבר לא בשביל עצמו, כי אם בשביל יחוסו לאיזו מטרה הקרובה ללבבם. אבל מביץ שהורגלו להתעסק בו ולחבבו, אם גם בשביל דבר אחר, הם מתקשרים אליו מעט מעט בעבותות אהבה שאינה תלויה בדבר, אשר תגדל לפעמים כל כך, עד שלא ימנעו מלהקריב על מזבחה גם את מטרתם הראשונה, שהביאתם לידי אהבה זו. ככה יתחיל הכילי לאהוב כסף בשביל הנאת תשמישו, ולסוף הוא שוכח את מטרתו הראשונה, לא ישבעכסף ולא ירשה לו אף להשתמש בו להנאתו. גם הרעיון הדתי הגדול אשר התעורר לתחיה בעמנו אחר החורבן הראשון, מתחלה רק כיסוד וחזוק אל התקוה הלאומית, התפתח והתחזק אחרי כן, בימי הבית. השני, עד שמלא לב העם והתרומם על כל אשר בו וגם על הרעיון הלאומי, אשר. ממקורו שאב לפנים כח וחיים. כל החפצים האחרים נסוגו אחור מפני הדתיים, והעם לא שאל ולא בקש עוד כמעט מאומה, כי אם לעבוד את ה׳ במנוחה ושלום. אם נוענה לו בקשה זו, היה שמח בחלקו ונשא עול זרים בדומיה וסבלנות; ואם לא, אז התגבר כארי ולא נח ולא שקט עד שהיה עוד הפעם בן חורין לעשות באין מפריע רצון אביו שבשמים, אשר אהבו עתה, לא עוד כמלפנים, על מנת לקבל פרם לאומי, כי אם בכל נפשו, ״אפילו הוא נוטל את נפשו״. ועל כן, אחר החורבן השני, הרגיש העם ביותר לא חורבן הארץ, לא חורבן- החיים הלאומיים, כי אם - "חורבן הבית", אבדן המרכז הדתי ואי-היכולת לעבוד את ה׳ בהיכל קרשו, להקריב לו תמירים כסדרם ומוספים כהלכתם. החסרון הזה הרוחני יכול להמנות על ידי אמצעים רוחניים: תפלות כנגד תמירים, בית הכנסת כנגד בית הבחירה, ירושלים של מעלה כנגד ירושלים של מטה, ותלמוד תורה כנגד כלם. מזוין בכל האמצעים האלה יצא העם לדרכו הארוכה והקשה, להתהלך מגוי אל גוי, ובבל ימי גלותו הרבים למד תורה הרבה, התפלל הרבה. וגם בתורתו