Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 74

י הזאת האחתז האמונה באלים טבעיים, העוזרים את האדם במלחמתו עם הטבע, ובאלים לאומיים" העוזרים כל אחר לעמו במלחמתו עם עמים א ח ר י ם? אלא שאצל עם אחד בולטת יותר האמונה באלהי הטבע, ואצל עם אחר - האמונה באלהיו הלאומי, הכל לפי תכונות העם וקורותיו לשעבר, יחוסו אל הטבע ומצבו בין העמים. לפיכך , כשנולד ונתפרסם בישראל בימי קדם ההם המושג המפשט של אחדות האלהות" לא היה הרעיון הזה ולא יכול להיות אלא "רעיון מוקדם". רק יחידי סגולה ידעוהו ידיעה אמתית" חיה" שהלב מרגיש בה והרצון הולך אחריה? אבל המון העם, אע״פ ששמעוהו פעמים אין מספר מפי הנביאים וגם. ה א מ י נ ו ל ה א מ י ן בו" לא היתה בכל זאת ידיעתם אותו כי אם ידיעה חיצונית, ואמונתם בו-אמונה בודדת,• שאינה מקושרת עם החיים ואינה מביאה לירי מעשה. לשוא היה עמל הנביאים לפחת רוח. חיים בהאמונה הזאת? רחוקה היתה כל בך ממהלך הרעיונות וההרגשות אז" עד שלא יכלה בשום אופן להכות שורש עמוק בלב, למצוא איזה חוט רוחני אשר יקשרה עם החיים. בעל ספר שופטים רגיל להתאונן על קלות דעתם של אבותינו בדורות ההם " בי בצר להם היו פונים תמיד אל ה׳ אלתי אבותיהם, וכאשר הושיעם מאויביהם, שבו בכל פעם לעבוד אלהים אחרים " ""ולא זכרו את ה׳ אלהיהם המציל אותם מיד כל אויביהם מסביב״. - אבל באמת לא היו אבותינו קלי דעת במדרגה כזו, להחליף אמונתם כלבוש, לעבור על נקלה מדת אחת לדת אחרת מתנגדת לה? אלא חיו תמיד רק באמונה אחת" באותה האמונה הקדמונית של הפוליתיאיסמום הכפול. ועל כן" בעת צרה לאומית״ בעת מלחמה ורדיפה מצד עמים אחרים, ""צעקו בני ישראל אל ה׳ אלהיהם"? לא שחזרו אז בתשובה, במובן הנביאים" לחיות מעתה באמונת האחדות המוחלטת, בי אם פנו אל א ל הי אבותיהם, האל הלאומי המיוחד להם לבדם" להלחם באויביהם. וכשעברה הסכנה מחוץ והדאגות הלאומיות נדחו מפני הדאגות הפרטיות של איש וביתו" שב גם האדם אל האלילים הטבעיים של יום יום. רק אחר החורבן " כשנשתנה מצב ה ר ו ח •ה כ ל ל י בקהל הגולה באופן החף$ז לאמונת האחדות"-רק אז נקל היה לנביאי הדור לעקור בזמן קצר את ־ההמונית ולרומם רעיון האחדות להיות השליט לבדו בחיי העם ובבל הליבוהזנ)*ממומ0 לא: מפני-שפתאום נשא העם מרום עיניו וראה ""מי ברא אלה", כי אס0 ןו#גי ז?*אמ1# הלאומי חזק בלבו את הרגש הלאומי במדרגה גבוהה מאד והדאנית?*■ממאמו&או מקום בראש אל הדאגה הלאומית, ובהתמברו בכל הגיוניו גוז!נמוחטןאי^ז^אגמ׳םז^מ׳ מוכרח היה לאחוז בכל כחו בתקותו האחת אשד עוד ־נשארה כלג£רבאמ^©הבאלהיו ־הלאומי ובכחו כי רב הוא להושיע לעמו" לא. •רק׳!בא!בצוש.׳3יסאט׳?געז!בו5יתור:על אדמת נכר. אבל התקוה הזאת יכלה לאודה נצחון־אלהי בבל;צ&יצשהגאנהםראלפזיד^^למצ הואדאשד