Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 70

לאורך ימים את הריקות הטבעית. ורבים מתיאשים באחרונה, מתרגלים לחיי ריקות ויחדלו לבקש עוד* וכשרואים בעלי הישן את המבוכה אשר במחנה החדש, ילבשו עוד הפעם עוז וגבורה" ותקותם שכבר נואשו ממנה תשוב למלאות לבבם, בי עוד מעט והעולם ישוב אחורנית, לאותה הנקודה שעמד עליה בימים הראשונים הטובים. אבל על הרוב הם טועים בחשבונם ז על הרוב אין התנועות האלה לפנים ולאחור מביאות את החברה לא לפנים ולא לאחור ״ בי אם מעירות עליה, שיש לה צורך באיזו שיטה שלישית, בינונית, אשר תעמוד בתוך בין החדש והישן, תעקור מזה מה שטעון עקירה ותשוב לטעת מזה מה שנעקר שלא מרעת, ובהלבישה את שניהם צורה אחת חדשה, לפי רוח העת, תביא שווי״ערך בין אותם "העניגים הרוחניים" שנשארו לנחלה מן הישן ובין אלה שנולדו על ידי החדש והספיקו כבר גם הם להכות שורש עמוק בכל הלבבות. שיטה כזאת יוצאת ברבות הימים מאליה, על ידי התנועות האלה עצמן $ אך לפעמים תאחר לבוא ולפעמים תמהר, הבל לפי הסתבכות הסבות ומקרי החיים. תנועה מעורבת בזו נולדה בעמנו לפני מאה שנה, ועדיין לא פסקה ז אלא שלפי מהלכה בימים האחרונים, אפשר לשפוט כי לא רחוקה היא עוד מן הדרך הנכונה. עוד לפני ,המאספים״ היו בין אחינו שבמערב ״בעלי שלילה גינונים״, אלא שלא יצאו מתוך הקהל ולא קראו לריב, לפי שלא היה להם במה למלאות את הריקות. ער שנולד חיוב חדש בלבות יחידי סגולה: צורך לחיי אזרח ואמונה בהשגתם על ידי השכלת אירופא, - ומיד התחברו בעלי השלילה אל בעלי החיוב החדש (שהיו אולי מתחלה באמת רק "שוחרי הטוב והתושיה" ולא ידעו שעתידה השלילה להתלות בם ולמנות שנותיה מזמן העתקת התורה לאשכנזית) והיו לאגורה אחת, אשר הרסה ולא חמלה בל מבצרי בת עמה בשמחה רבה ובתרועה נצחון. אבל אחר שנצחה, או האמינה שנצחה, קמו נס לה מבקרים, שמצאו מגרעות כחיובה ועוד יותר- בשלילתה ז כי נגעה ההריסה לא רק באמונות קדומות ומנהגים ישנים, כי אם בעצם קיום העם ואחדותו. המבקרים האלה התחילו אז להרגיש ,ריקות״ ויצאו לבקש אמצעים למלאותה. אף האמינו למצוא, הללו-בבתי כנסיות מהודרים עם דרשות מלאות מים שאין להם סוף, והללו, הטובים שבהם, בראו לתכלית זו בריר, חדשה וקראו לה שם גדול, לפי גודל תעודתה: - חכמת ישראל. בספרים שחוברו בחכמה זו אנו רואים לפעמים חזיון מפליא: מבוא הספר כולל דברים נכבדים מלאים רגשי קדש על ישראל ולאומיותו וספרותו, בעוד שהספר עצמו- ״החכמה״ שלכבודה נכתב המבוא - אינו אלא חקירות ודקדוקים על דבר פרשנים ונקדנים ופיוטים בלים, שאם לא נבראו לא היה העולם חסר כלום! - פה רואים אנו באספקלריא מאירה, עד במה צמאה נפשם של המחברים הללו לאיזה חיוב לאומי אשר יתן