Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 67

מלאכותיים, מבלי שירגישו בי מלאכותיים הם. לעמת זה, בעלי הישן, בהיות כל מעינם ב ו ״ ייטיבו לראות או להרגיש את הסכנה הנשקפת לו מצד החדש, ועל כן ישתדלו לעקור הנטע הזה עודנו באבו. אבל על הרוב לא יצלח חפצם זה בידם. השיטה החדשה תופשת בעל כרחם מקומה הראוי לה בחיים, ושתיהן > החדשה והישנה, עוזבות מעט מעט איזו מתכונותיהן המתנגדות זו לזו ביותר, מחלקות ביניהן כהות החברה באופן נאות לשתיהן, כפי היכולת, וסוף סוף בורתות ברית ויושבות בשלוה, וחיי החברה נתעשרו בענף חדש, קבלו תוספת בחיוב. בדרך כזה באה הפלוסופיא בגבול ישראל בימי הבינים. מתחלה - שיטה חיובית חדשה בלבות יחידים: צורך לחכמה וחקירה חפשית עם האמונה בהשגתן על ידי הפלוסופיא הערבית? אחרי כן-:התפשטות השיטה, מלחמה מצד הרבנים,שראו בזה סכנה לחיוב אחר ישן-לתורה ועבודה, "כתבי התנצלות" של המחדשים, המכחישים את הסכנה, עד שלסוף נתפשרו ביניהן התורה והפלוסופיא: זאת היתה ל״אמונה צרופה" וזאת ל״פלוסופיא דתית". בדרך כזה נולדה והתפתחה גם "החסידות" בעת החדשה. תחלתה- שיטה חיובית חדשה: צורך להתרוממות הנפש והתרגשות הלב עם האמונה בהשגתן על ידי עבודת ה׳ מתוך שמחה של מצוה; אחרי כן התפשטות השיטה, מלחמה מצד "הלמדנות", התנצלות המחדשים, וסוף דבר-חסידים לומדים ולומדים חסידים. ולו שמעו החסידים הראשונים את הגדולות שמספרים עליהם בדורנו, כאלו התכונו להתנגד לתורת הרבנים וכו', בודאי לא היו מבינים כלום, כמו שלא הבינו בזמנם על מה הם נרדפים. כי באמת לא הרגישו כלל שיש בתורתם ומעשיהם צד התנגדות כל שהוא לאיזה ענין קדוש ומקובל באומה? אדרבא, הם קראו לרודפיהם "מתנגדים", לא בתלמידיו של לוטר שקראו כן לעצמם. וכשם שההתפתחות התמידית מולידה חיובים חדשים, כך היא גם מבטלת חיובים ישנים בלבות יחידים: מתשת בם כח צרכים שונים ואמונות שונות, שחיי החברה בנוים עליהם. היחידים האלה מוצאים איפוא באיזה מענפי החיים, כל אחד בענינים הקרובים ללבבו, דברים יתרים שונים, שבטולם היה לפי דעתם הנאה לעולם. וגם השלילות מוצאות מין את מינו, מעוררות ומחזקות זו את זו ונמשכות זו אחר זו, עד שמתאחדות גם הן באחרונה לשיטה אחת שלמה מסביב לאיזו שלילה יסודית וכללית. אל דגל השלילה הזאת יתחברו אז רבים מן היחידים ההם, בעלי השלילות הפרטיות, שהיו ער כה רק אנשים נפרדים, המסכימים (ולפעמים גם מתנגדים) זה לזד, בפרטים שונים, טבלי שהרגישו עור גם בעצמם את אחדותם