Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 61

אמנם לספרינו הפרטיים בהאמצעים החרשים הטובים, אבל בספרים הנועדים לעבודת הקדש הכל קדש וגם אמצעי הכתיבה בכלל. את ההבדל הזה אנו מוצאים גם בין הספרים עצמם, ספרי חול (מלבד ספרי מליצה ושיר, שקליפתם היפה היא בל עצמותם) אינם אלא אמצעים ללמד על ידם איזה תוכן ידוע, קליפות של הרעיונות האצורים בם ז ועל כן, כל מה שהתוכן הולך ומתפרסם כן הספר הולך ונשכח, והספרים היותר נכבדים בתולדות ההתפתחות השכלית של המין האנושי, שתוכנם היה לקנין כללי לבל הדורות , מונחים בבתי העקר בקרן זוית ואינם נפתחים אלא לעתים רחוקות. למורי קופרניקם וקפלר ונוטן נדרשים בבתי הספר לתינוקות של בית רבם, אבל גם בין חכמי הטבע נמצאים רק מעטים ששאבו את הלמודים האלה ממקורם הראשון, מספרי בעליהם. וספרי. אפלטון, זה הים הגדול שמימיו אגו שותים עוד גם היום על ירי צנורות שונים, כמה יפנו אליהם עתה וכמה ידעו גם את שמותיהם? - אמנם, תוגה חרישית תתעורר בלבנו, בראותנו בי גם ילדי הרוח לא לעולם יהיו, כי ברבות הימים הכל נשכח אחר שמלא את תעודתו; וקרוב להאמין, שבעלי הספרים האלה, לו היתה הברירה בידם, היו מבקשים שלא יתפרסמו בל כך למוריהם ולא ישתכחו ספריהם. אבל הברירה לא היתה בידם, ואם הלב מתעצב, ההגיון מוצא שכן צריך להיות, כי אחר שאכלנו את התיך אין לגו חפץ עוד בקליפתו. אלה הם ספרי חול, אבל ספרי קדש אינם כן. פה התוכן מקדש את הספר ואחרי כן נעשה הספר עיקר ותוכנו טפל לו, הספר עומד וקים לעד ותוכנו הולך ומשתנה עם החיים וההשכלה. מה לא מצאו בני אדם בספרי קדשנו מימי פילון וער היום? באלכסנדריא מצאו בם את אפלטון, בספרד מצאו בם את אריסטו, המקובלים מצאו את שלהם. בעלי אמונות אחרות את שלהם, ואיזה מלומדים מאמינים מצאו בם גם את קופרניקס ודרוין!- כל אלה בקשו בכתבי הקדש רק את האמת, בל אחד את האמת שלו, ובלם מצאו מה שבקשו, מצאו בעל כרחם, כי אם לא היו מוצאים, לא ודתה האמת אמת או כתבי הקדש לא היו קדש. ■ ולמרות בל זאת ישנם בקרבנו "משכילים" האומרים להסיר את הקליפה מעל הרת, את המצות המעשיות, ולשמור רק את תוכה, את הדעות המפשטות, או להסיר את הקליפה מעל כתבי הקדש, את לשונם, ולשמור רק את תוכם בהעתקות אירופיות. אלה ואלה לא ישימו אל לב, כי החבית הישנה בצורתה הישנה ה י א הקרושה וכל אשר בה יקדש בעבורה, אף כי תתרוקן ותתמלא חדש מזמן לזמן , וכי, להפך, אם תשבר החבית או תקבל פנים חזשות׳ יפוג גם טעם היין., אף אם ישן גושן יהיה.