Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 77

ה* (!יו ועתיר, פלוסוף גדול שלא בידיעתו היה "אדם הראשון" בשעה שבטא לראשונה את המלה "אני"; שהרי במה יגיעות יגעו הפלוסופים הבאים אחריו, כמה "הררים התלוים בשערה" בראו בהבל פיהם, הכל בשביל לבאר את המלה הקטנה הזאת, ועדיין לא הגיעו להבינה ולבררה כל צרכה. מי הוא•"אני"? שאלה זו נשאלת וחוזרת ונשאלת בכל דור ומוצאה לה תשובה אחרת בכל דור, לפי מצב החכמה והפלוסופיא בקרבו. ככה האמינו הפלוסופים בדור העבר, שמציאות "האני" בתור עצם שלם ויסודי.היא אמת גלויה ומורגשת לכל ואינה צריכה לראיה, בעור שפלוסופי דורנו ידברו על דבר "התחלקות האני״, על דבר ״אני כפול״, וכדומה. אבל, מבלי לרדת עם הפלוסופים לעמקי תהום הטטפיסיקא, אפשר לאמר .בלשון בגי אדם, כי "האני" של כל איש הוא הסכום היוצא מחבור זכרונו עם רצונו, מהתאחדות העבר עם העתיד, ובאמת, כשאדם אומר ״אני״, הרי אינו מכון לבו לשערות ראשו וצפרניו, שהיום הן כאן ומחר מתגוללות באשפה, ואף לא לידיו ורגליו ויתר חלקי אותו "בשר־ורם", הפושט צורה ולובש צורה, כי אם להרוח או הכח הפנימי, המאחד באיזה אופן נסתר את כל הרשמים והזכרונות של העבר עם כל החפצים והתקוות לעתיד ועושה מכלם יחד בריה אחת שלמה, $*רגנית. הבריה הרוחנית הזאת הולכת וגדלה ומתפתחת ביחד עם האדם הגשמי, החיצוני; אלא שדרך גידולה הוא בסדר מהופך: מן העתיד אל העבר. ״כשאדם נער - אמרו הקדמונים ביחס לשלמה המלך - אומר דברי זמר, הגדיל אומר דברי משלות, הזקין אומר דברי הבלים". וכך היא המדה באמת. "האני" של הנער עני הוא בוירונותהעבר ועשיר בתקוות וחפצים לעתיד, הממלאים ,את נפשו ומניעים את דמיונו ל״דברי זמר" ואת כחותיו לפעולה, בלי מעצור וגבול. הגדיל והגיע לימי העמידה, וכבר העשיר בנסיונות וזכרונות העבר ועם זה עוד כחו רב גם לחפוץ ולהשתדל בהשגת חפציו, לעתיד, אז נמצא שווי״ערך בין שני חלקי "האני" שלו: העתיר יעורר בו תנועת הרצון,והעבר יגביל את התנועה הזאת ויתור, לה את דרכה, ואז הוא אומר "דברי משלות"., עושה לו "כללים" בשביל העתיד על יסוד העבר. וכשהזקין וכח אין לוי עוד לעבוד כשביל העתיד, יתרוקן ״האני״ שלו בעל כרחו מכל חפץ ותקוה, ולא נשאר לו כי אם. לצלול.בתהום העבר, להצטמצם בנתוח אותם הרשמים והזכרונות שרכש לו בימי חייו,, וסוף סוף, אם חכם הוא כשלמה, ״אומר דברי הבלים״ ומתנחם. אבל לא כל הזקנים חכמים הם כשלמה. להמון בני האדם יהםר.הבח והכשרון