Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 60

פרורים ״* 9 מאח אחד העם. א. בין קדש לחול. בין הדברים המבדילים בין קדש לחול אפשר לחשוב גם את זה: בחול המטרה מחבבת עלינו את האמצעים על הרוב רק במרה שהם אמצעים אליה, ועל כן אנו משנים ומחליפים את האמצעים לפי צורך המטרה, וכשבטלה המטרה בטלים האמצעים מאליהם; אבל בקדש המטרה מקדשת את האמצעים קדושה לעצמם. ועל כן אין משנים ומחליפים אותם עוד, וכשבטלה המטרה אינם בטלים עמה, בי אם מחליפים אותה באחרת לפי צרכם. במלים אחרות: בחול אנו שומרים הקליפה בשביל התוך וזורקים את הקליפה אחר שאכלנו את תוכה, ובקדש מעלים את הקליפה למדרגת התוך ושוב אין מורידים אותה נם אם תוכה נחר, אלא עושים לה תוך אחר חדש. המצריים הקדמונים היו משתמשים בימי חגים ידועים רק בכלי אבן. מנהג זה נשאר להם לנחלה מאבותיהם הראשונים שחיו בזמן האבן, בזמן שלא ירעו עוד בני אדם להשתמש בחמרים אחרים והיו עושים כ ל כליהם מאבן נלרבק)• ואע״פ שלמדו אחרי כן לעשות להם כלים מחמרים יותרטובים, החליפו אמנם בנקל בימות החול את האמצעי הגרוע בטוב ממנו, אבל בימי קדש לא נועזו להוציא ישן מפני חדש, כי פה היה האמצעי עצמו לדבר שבקדושה. וכהני מצרים בודאי בקשו ומצאו לדבר טעמים גדולים על פי הסוד, כלומר, בקשו ומצאו מטרה חרשה לאמצעי שנתישן, תוך חדש לקליפה שנתרוקנה. ואנחנו מפני מה אנו כותבים ספרי תורה דוקא על קלף ובידי אדם וצורת הספר דוקא כמגלה? כל הטורח הזה למה ארבע מאות שנה אחר גוטנברג? מפני שכן היו אבותינו(ויתר בני האדם) עושים כל ספריהם בזמן שבית המקדש היה קים! בזמן שלא נודעו עוד בעולם אמצעים אחרים טובים מאלה; ואגו משתמשים