Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 72

מה שאין כן אם לא ימצא אז תמוגה גשמית להכנס בד. כרגע ומוכרח לשוטט באויר בלי כל תמונה עד שיברא לו בעצמו גויה חדשה מאין,- אז הסכנה קרובה ׳ כי בטרם יצלח לחזק עמדתו על הנקודה הרצויה. יסוב הגלגל ותעבור השעה המוכשרת לכך. פ ר ד כ* את החזיון הזה נמצא לא רק בחקים ומשפטים חיצוניים, כי אם גם ברעיונות ומשפטים פנימיים. אין לך דור שלא נמצאו בו איזו אמונות ודעות בודדות ׳ שאין להן כל יחם וקשר עם שיטת החיים השלטת בזמן ההוא, והן יושבות בדד בקרן זוית שבלב המיוחדת להן, מבלי לפעול ברב או במעט על הליכות החיים המעשיים. רעיונות כאלה הט על הרוב "מאוחרים׳/ נחלת דורות קדומים. שהיו בשעתם מיוסדים על המושגים וצרכי החיים בימים ההם, אלא שמעט מעט נשתנה מצב הרוח הכללי, נהרסו היסודות שהיו בנדם עליהם, והם קיטים ועומדים בנם, נראים כאלו חיים. אבל חייהם אינם חיים אמתיים,־ של תנועה ופעולה. כי אם חיי בטלה של זקנים אשר נם לחם ותש כחם. זקנים בטלנים כאלה בקשו ומצאו החכמים (ט;לר ורבים אחריו) בכל ענפי החיים. והם מאריכים לפעמים ימים הרבה מאד. אלו הם "המאוחרים׳/ אבל נם פה יש כמו כן "מוקדמים׳/ צעירים שלא הניעו עוד לפרקם. שנולדו בלבות יחידים מאנשי הרוח, העומדים ממעל לכל העם. ועל ידי סבות ומקרים נאותים הצליחו בעליהם לפרסמם ונם לחבבם על הבריות קודם זמנם. בטרם יהיה הדור ראוי להבינם ולעכלם ככל הדרוש. אבל בהיותם רק "מצות אנשים מלומדה״ ואינם מתאימים עם מצב הרוח הכללי, על. כן ישארו גם הם מחוץ למחנה הכהות הפועלים, ודומים בחייהם לעוללים ויונקים, שהגדולים מחבבים אותם, מתענגים על שיחתם ולהגם, משחקים עמם לפעמים. אבל לא ישאלו בעצתם על כל מעשה. ונם פה ׳ כל זמן שהנשמה בקרבם, יש תקוה לאחרית שניהם: ה מ ו ק ד מ י ם - כי הרוח הכללי יניע אליהם בלכתו לפנים. והמאוחרים -כי יבוא בם הרוח בשובו במעגלתו לאחור. ועל כן צדקו נם פה חכמי עם ועם, בהשתדלם לפרסם דעותיהם החדשות או לחזק דעות ישנות החביבות עליהם. מבלי שים לב, אם מוכשר הדור לקבלן, אם מקבלן לשמן או לשם דבראחר, ואם אפשר לו לחיות בהן ולעשות מעשה על פיהן. יודעים הם החכמים האלה. כי לחלש החי טוב מן הנבור המת, כי כל הנמצא בלב האדם וחי שמה. אף אם בתמונה זרה ונשחתה, אף אם חיי בטלה בחדר צר ואפל שבלב.- יש לו תקוה ללבוש ברבות הימים את צורתו האמתית, למלא את הנפש ולהיות הרוח החיה בכל ההגיונות והמעשים. בבוא העת הנאותה לו. משל לרעיון מוקדם הוא רעיון אחדותהאלהות בישראל כל ימי השופטים והמלכים עד גלות בבל.