Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 69

תלוים ועומדים עד שיבוא לידם איזה ח י ו ב ח ד ש המוכשר לפי תכונתו למלאות הריקות ההיא, להיות למרכז חדש לכל אותן ההרגשות והנטיות וכד, שהיו מחוברות עד כה אל החיוב הישן שהם רוצים בבטולו. וכשחיוב כזה בא לעולם וגורם לבעליו הראשונים רדיפה מצד "בעלי הישן׳/ המגלים את "השלילה המסותרת" שבו " ישמעו אלה בעלי השלילה הגלויה ותהי רוחם, כי מצאו אילן להתלות בו, ומיד הם יוצאים ממחבואם לעזרת הנרדפים ומקבלים עליהם את החיוב החדש עם־כל המתיחס לו באהבה והתלהבות יתרה ״ מבלי חקור ודרוש הרבה ו אחר שלא הוא לעצמו עיקר אצלם, כי אם אפשרות השלילה שהם מקבלים עמו. ובאותה מרה שחודרים עמוק עמוק בחלקי הישן ומוצאים בו מומים וחסרונות דקים מן הריקים, בה במדד, הם עוצמים עיניהם מראות כל רע בכל הנוגע אל החדש ומפריזים בשבחו הרבה יותר מאשר עשו המחדשים הראשונים; לפי שלאלה לא היה החדש אלא חלק, הוספה על הישן, בעוד שהללו אין להם אלא זה בלבד ומוכרחים לראות בו ד, כ ל.-המחדשים הראשונים מתנגדים אטגם מתחלה אל הברית הזאת, שכרתו אתם בעלי השלילה שלא בטובתם? אבל הרדיפה מצד הישן, המשותפת לשניהם ומכריחתם לעמוד על נפשם יחד במערכה אחת, תרגילם מעט מעט באחוה זו, עד שלסוף הם נעשים באמת אגודה אחת בעלת שיטה אחת המעורבת מחיוב ושלילה כאחת, אלא שהללו קבלו את החיוב בשביל השלילה והללו את השלילה בשביל החיוב. מלחמה כזו תמשך ימים רבים ולפעמים דורות רבים. על הרוב תהי בראשונה יד החרש על העליונה; כי מצד אחד קשה לכלוא רוח ה ש ל י ל ה אחר שהתעורר פעם אחת, ומצד אחר גדול גם כח החיוב החרש מכח הישן, בהיותו תולדות ההוה ומתאים איפוא עם החיים ההוים יותר מן הישן, נחלת העבר. אבל אז, כשמאמינים בעלי החדש שסוף נצחונם לבוא, יחדלו לצמצם כל כחותיהם במלחמתם עם הישן, ותחת זה יתחילו רבים מהם לבחון גם את החדש באותו המבט החודר שהשתמשו בו עד כה רק כנגד הישן; וממילא מובן שמוצאים גם בו, בחרש, נטיעות יבשות הדורשות עקירה, ולא עוד אלא שבהביאם בחשבון את הנטיעות הישנות העקורות ימצאו רבות מהן בריאות וטובות, שעקרה השלילה ללא צורך כלל, רק בחום התנגדותה אל הישן; ומזה ומזה תפקחנה עיניהם לראות, כי התמורה לא היתד, גאולה שלמה ובדברים רבים יצא שכרה בהפסדה, בי נתרוקנו הלבבות יותר מדי מן הישן ולא יוכלו להתמלא כל צרכם על ידי החדש. במצב הזה עשיר הוא מחנה החדש בכתות ואגודות קטנות מינים ממינים שונים. ״הריקנים״ שבו רודפים אחר ״אידעאל״, מבקשים איזה אמצעי למלא נפשם, ובשוטטם אנה ואנה, ירחיקו אלה ללכת לפנים ואלה ישובו לאחור; אבל אלה ואלה לא ימצאו את המנוחה אשר יבקשו: אידעאלים מלאכותיים לא יצלחו למלאות פרדס (5)