-
279 ם פ ד י ם חדשים באזניהם כי בך דרכו של עם התורה ביחס אוצרות רוחו? האם לא תחשב זאת לחרפה וכלמה נוראה לעמנו המכונה בשם עם הספר? ולזאת אנחנו חייבים להודות ולהחזיק טובה מרובה לחברי "אחיאסף", כי התעוררו לגול חרפה זו מעל ראש עמנו ולזכות את ישר…
-
פרדס 280 הבקיאות והדעת הטובה עליו. בקראנו את ההגהות בסוף הספר יש אשר נתפלא על המעריך על אשר נזהר לבלי לשנות מטבע שטבע רשד״ל ולא הגיה נוסח גוף השירים נם במקומות אשר אמתת ההגהה נראה לעין כל מתבונן גם בלתי מומחה , כמו לדוגמא: בשיר י׳ בית ג׳ "ז…
-
281 ספרים חדשים בטיט יון ורפש"/ ובהערה: "נראה' מקרא חסר, וצריך להוסיף במחשבת "בבית׳/ ובעל רו״ה גורם ״בנופש״ ואין המקרא חסר כלום? בצד 57 5 "בנו סכל יכנה דל והלך(והלך), ובן חכם יכנה שר ומלך"/ וכהערה: "כנו סכל כמו בנו בעור הוא שלא כמשפט/ כי וכ…
-
פרדס 282 ובכתב בל; בית ישראל יכתבו אף הם"-כה יאמר מחבר הספר אשר לפנינו באחת הערותיו אשר בסוף ספרו. אולם התנצלותו זאת אך למותר ולחנם כמו יצדיק את נפשו, כי כל קורא עברית שיש בו דעה יחשב לו פעלו זה לא לעון ב״א לצדקה ויכיר לו טובה על הביאו את ה…
-
283 ספרים חדשים והשקט, בלי כל התעוררות נפש ומלחמה ׳פנימית, בהכירנו את האהבה הנפלאה ליהדות, אשר בימי ילדותו יכלו לטעת בקרב לבו מצד אחד הוריו וביחוד אמו יול י ע (אשר, לפי עדות ברנע בעצמו אחר המעשה, "לכבוד יחשב לה ולגאון כי בן מומר לה״), ומהצד…
-
פרום 284 הנה לדוגמא ההערה הגדולה.בעלת ד׳ עמודים ע״ד וואלטר עם ההערות הרבות להערה ההיא אין ענינה לבאן, וכל מה שטרח בעה״ם הוא רק מפני שזכר בגוף הספר כי ספרי וואלטר עשו רושם על ברנע. הצעיר, או ההערות הארוכות ע״ד דרכי מבארי כתבי הקדש, ועוד כאלה…
-
285 6 פ י י ם חדשיכו;,וגם זה ללא אמת" כי טובים הם אהלי יעקב ולא נובלים בני עמנו מיתר העמים בנקיון וטהרה. אולם לו יהיה כדברי המחבר ועדותו נאמנה מאד, בי טובים אהלי יעקב ונקיים משכנות ישראל בבל ימות השנה כמו בליל התקדש חג הפסח, אך מה ענין כל א…
-
11 ר 1 6 286 בשפתנו רק הסופרים לבדם הם המשפיעים עליה ומטביעים.בה את חותמם / ועליהם לדעת היטב את:בונת המלות הנמצאות ולהבין את רוח השפה ובל חוקותיה, ולהרחיבה במקום שיש■צורך•רק■עפ״י רוחה ודרכיה. אמנם הרשות בידנו להחזיק ב״שבשתא ביון דעל,/ אבל ב…
-
287 ספרים חדשים אז בידו להוציא מתחת עטו דבר טוב ומתוקן באמת לקחת לב הקוראים. מחבר הספר אשר לפנינו איננו הסר עין רואה ומתבוננת, גם איננו.הסר כשרון לערוך מערכי לבו על הגליון, אבל כשרון מספר אין לו, ולזאת לא עלתה יפה בידו בבואו עם הספר לשוות ל…
-
288 פ ר 1 ס ועצמות למען היות לה ברק וזוהר ולמען תתפש בעיני אנוש בעולם החומרי". וזה לעומת זה עשה המוז/ לעומת התמונה המלאה ברק וזוהר הציג לפנינו פרצוף עכור וגם, את המורה כרמולי שנוא נפשו אשר עליו ישליך שקוצים ביד רחבה: הוא פוחז וריק ומתפלסף ב…
-
תמורה כזאת. אחרי כן חש בערנהארד לאחד מבתי הנופת וישב על ספל קאפע, והנה לפניו צעיר קורא עתון עברי וישאלהו בלעג מה הן החדשות אשר הוא קורא, ויספר לו הצעיר לתומו כי בנליון זה ניקרולוג על מות המיליונער ראזענפעלר מעיר אשר חלק לפני מותו את הונו הי…
-
גווה 290 בקר יחד מלאכי צבאות וכו׳ אם. בו חשקת כי נסיתו במסה והוא מזמר משכיל לו עז ושאת יתר וכו׳ ", נם על תשתוממו לשמוע מפי המקונן מר ורב כי "יחיד היה י״ל נארדאן ל^מתו ואין שני לערך לעמתו, לפניו לא היה כמהו סופר בישראל; אשר שאר רוח לו בכל, ו…
-
פרדס
-
Пардесъ литературный ИЗДАН1Е I. X. РАВНИЦИАГО. ОДЕССА, Типографгя М. Бе&ленсона. 1896.
-
אוסף ספרותי הוצאת י. ח♦ ראבביצמי♦ ספר שלישי א ד ע ס א ב ד פ ו ם מ. א. בעלינ&אן, תרנ״ז.
-
1:0 *+?■3 2 1*1 .3;1זנד1 1895 8ק6מ1^0 0י1־16 י010קץ3מ6,ע 0380116110>!!, .6:51 -./\!ח0 .0 -:813011 ח31^!/1׳ז1:11>1ח3־ו'=!
-
תוכן הענינים: פלפלנות בית ישראל'. העורך. ^יזברונות נשכחים. מרדכי בן הלל הכהן. . . . ^הנשרפים מילקוט אגדות של מענדעלי מוכר ספרים. ולתולדות התפתחות הדעות והמנהגים. מ" ל ליל י ענב לו ^על סף בית המדרש (שיר). ח ״ נ כ י א ל י ק . . . , )( התפתחות…
-
עמוד 203 204 228 252 3—72 כיונתי תמתי (שיר). ד״ר י. ק א מ י נ ע ר . . . מכתבים ממידד לאלדד (ב׳ מכתבים), מ י 1 ד . . יל״ג על פי אנרותיו, ב ר ־.קצי ן. ספרים חדשים: 1) בל שירי אד״ם ומיכ״ל ווילנא תרנ״ה. ^פרץ בן משה סמולנסקץ חייו ומפריו מאת ראוב…
-
לפלגות בית ישראל. בשם שאין פרצופי בני אדם דומים בך אין דעותיהם שוות - בלל עתיק הוא ורגיל בפי בל.. 1שנוי הדעות דומה הוא לשנוי הפרצופים, בין דברים רבים אחרים, גם בזה, שהראשון כמו האחרון אינו ניכר בסימניו היטב ואינו נבדל ומסוים לפרטיו בתהלה הי…
-
לא נראו ולא נשמעו בכל גבול החובבים. ראשי העוסקים ברעיון הישוב נשאו ונתנו בענין זה באמונה, ועוד יותר בהתלהבות, ובהתפעלות עצומה דרשו דרשות נאות, ועוד יותר ארוכות, לכבוד האידיא משאת נפשם, ולדברים אחרים שאינם נוגעים, לדעתם, לגוף העגין לא שמו לב…