Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 286

11 ר 1 6 286 בשפתנו רק הסופרים לבדם הם המשפיעים עליה ומטביעים.בה את חותמם / ועליהם לדעת היטב את:בונת המלות הנמצאות ולהבין את רוח השפה ובל חוקותיה, ולהרחיבה במקום שיש■צורך•רק■עפ״י רוחה ודרכיה. אמנם הרשות בידנו להחזיק ב״שבשתא ביון דעל,/ אבל בד״א בשעת הדחק/ במקום שאין ברירה. הנה, למשל, משמשין הסופרים במלה למ ותר("נחשוב למותר") במוכן הפוך מאשר בכה״ק, כי בכל המקרא הוראת המלה הזו היא יתרון(כמו "בבל עצב יהיה מותר" וכדומה) / אבל אחרי שאין להם לסופרינו מלה אחרת מתיקה למובן זר, / כבר הותרה להם . ואין מי שיכול למחות בידם / אבל מה זה ימריצם לקלקל פגי השפה שלא לצורך כלל ׳ ומי זה יכריחם לכתוב / לדוגמא■/ תחת לתונת נפשנו דוקא "לתוגיון נפשנו" שלא כראוי. כאשר עיני הקוראים רואות הנה. הספר הזה אם אינו ענין ל ת חי ת ש״ע אבל איזו■ תעלת יש בו. ויען כי בדעת המחבל / כפי הנראה / להו״ל עוד חוברות ממין זה. נחשב לא ״למותר״ להעיר את אזנו עוד על שלשה דברים: א) אוהב הוא אריכות יתרה במקום שראוי לקצר. הן כמעט כל השגיאות שהוא מראה עליהן באצבע / . ידועות הן היטב גם לכותביהן והם הולכים ונכשלים בהן רק מפני שהשפה איננה מדוברת בפיהם ובשעת הכתיבה אינם שמים לב■ לשקול כל דבר ודבר בפלס הדקדוק / והמחבר מאריך בדרוש על בל קוץ וקוץ / באלו הוא בא להפיץ אור חדש ולגלות ארצות חדשות בקולומבם בשעתו. .ב) בחוברת הראשונה הלך לנוע על ספרים ישנים שנדפסו זה כמה שנים(בייחוד חביבים עליודברי ם׳ ״תולדות הטבע״/ השגור כנראה על פיו) / בעוד שיותר נכון למטרתו למלא כפו מספרים חדשים שנדפסו בזמן האחרון. ג> לדעתנו לא יתכן ג״כ כחוכרת כזאת רוח ההתול הגם המרחף על איזו דבריו(כמו בדברו על השגיאה התענה ת׳ התענתה יאמר.* "ולחזק את דברי ולסעדם ולתמכם בעדות נאמנה הנני לומד ק״ו מנערה שנתפתתה״/-ומוסיף בחמדת לצון ״אל תלטוש עיניך לי קורא משכיל ובו׳״). זיווג סגנון כזה ביחוד עם סגנון ההתחלה "אמר בן אשר יתגדל הבורא ובו"׳-איננו עולה יפה במאד ועושה על כל ״קורא משביל״ רושם משונה. היהודים בלאדז או קורות יום המנוחה; תמונות ופרצופים, תוים ושרטוטים מחיי היהודים בעיר לארז, חבר מאת יעקב פרענקעל ווארשא תרנ״ד. חיי היהודים בעיר גדולה רבת המסחר וחרשת המעשה כלאדז יכולים לתת תומר רב "לתמונות ופרצופים". בעיר .כזאת יש אפשרות למשש בדפק החיים המפעם בחזקה,בה יוכל האיש המתבונן למראות החיים להזדמן לפונדק אחד עם אנשים שונים בני גלילות שונים / להשקיף על פרצופים "מזן אל זן" ולחזות חזות הכל / ואם חננו ה׳ מלבד עין צופיה גם עט מסוגל בכשרון להעלות מראה עיניו והלך נפשו על הגליון וגם טוב טעם לבחור מכל מראה עיניו רק אלה שיש בהם חפץ למטרה הדרושה,-