Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 285

285 6 פ י י ם חדשיכו;,וגם זה ללא אמת" כי טובים הם אהלי יעקב ולא נובלים בני עמנו מיתר העמים בנקיון וטהרה. אולם לו יהיה כדברי המחבר ועדותו נאמנה מאד, בי טובים אהלי יעקב ונקיים משכנות ישראל בבל ימות השנה כמו בליל התקדש חג הפסח, אך מה ענין כל אלה• אצל תהית שפת עבר? אם חפץ־בן־אשר לתת "את פרי מחשבותיו ואת אשר עלה במצודת שכלו" הלא יכול לבחור לו מקום אחר ■להתגדר בו ולא לערבב מץ כשאינו מינו. אחרי כל ההקדמות הארוכות ע״ד תוכחות ונקיות, יגיע המה׳ לעיקר מגמת מחברתו "וישים אל התוכחות פניו" להוכיח את הסופרים על שאינם זהירים בנקיות לשונם משגיאות. בדבר הזה אמנם צדקו רב דברי המחבר, כי באמת לא יתכן מאד דרך-סופרינו הרשים בעקבם את הכללים הקטנים עם הגדולים של חקי הלשון ודקדוקה ועושים את השפה היפה "בעיר פרוצה אין חומה". הנה כץ יעיר המה׳ בצדק על שגיאות גסות אלה הנמצאות בדברי סופרינו: בפעל נהיה (מלשון "וינהו כל בית ישראל אחרי ה׳> משמשיןהסופרים כבנין קל (העם נוהה וכדומה), שהוראתו האמתית היא ■יללה, החת בנין נפעל הדרוש עפ״י הכתוב,* את המלה ת ו ג יו ן שהיא במקרא פעל משרש יגה("עד אנה תוגיון נפשי") הפכו לשם עצם וכותבים "לתוגיון נפשנו",* תחת הת״ז רזה במובן דק בשר כותבים ר ז, בעוד למלה זו הוראה אחרת,* בפעלים נחי ל״ה בעבר גוף שלישי אינם מבדילים בין זכר לנקבה וכותבים גם למין נקבה בלי הוספת אות ת/ כמו "האיש התענה" תחת התענתה וכדומה,* תמורת זה מוסיפין ת׳ שלא לצורך בנחייע״ו, כמו ״נפשו קצתה״ תחת קצה; גם משמשים בפעל תלה בתור עומד, בעוד אשר בתנ״ך אתה מוצא אותו בכל מקום רק כפעל יוצא, ועוד איזו שגגות כאלה . מלבד שגיאות בלשון יתעורר המה׳ גם על המנקדים את דבריהם שלא כהלכה, אף יזהיר את בנות ציון העדינות, אשר "שפתותיהן שושנים נוטפות צוף דבש אמרי נעם בלשון חוזינו״, לנצור לשונן מאמור אני קוהאת, יוצאת, ת׳ קוראת , יוצאת, ועוד כאלה. ומי לא יודה כי הצדק עם המחבר המדבר משפטים את אלה הנחים ליקהת "דקדוקי עניות" ומחללים את כבוד השפה היפה בשגיאות בלתי יפות. היאומן בי יסופר באזני אומות העולם כי הרבה מסופרי ישראל כותבים כאנשים בלתי יודעי־ספר ונכשלים בדברים שאפי׳ תנוקות של בית רבן יודעין אותם? אמנם הסופרים האלה יוכלו להצדיק את נפשם בי שפתנו איננה מדוברת בפיהם ושגיאות מי יבין בשפה כזו . אבל תרוץ כזה אינו מספיק. נם שפת רומי לא היתה מדוברת בימי הכינים ובכ״ז ערכו בה החכמים את מחשבותם בספר בלשון נקיה משגיאה קלה, ואם יטעון הטוען מאוהבי חדשות כי שגיאה המקובלת בלשון והכל דשין בה כבר יצאה מכלל טעות וקנתה זכות אזרח לצמיתות ־־ הנה הטוען כזאת אינו אלא טועה, כי שפתנו איננה לשון מדוברת בפי העם, ההולכת ומשתלמת בדרכים שונים ומקבלת פנים חדשות באונם.עפ״י הדבור..*