Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 281

281 ספרים חדשים בטיט יון ורפש"/ ובהערה: "נראה' מקרא חסר, וצריך להוסיף במחשבת "בבית׳/ ובעל רו״ה גורם ״בנופש״ ואין המקרא חסר כלום? בצד 57 5 "בנו סכל יכנה דל והלך(והלך), ובן חכם יכנה שר ומלך"/ וכהערה: "כנו סכל כמו בנו בעור הוא שלא כמשפט/ כי וכו׳ ־כאן ר״ל סמיכות התאר כלו׳ בן שהוא סכל לא יתכן לאמר בבנוי אלא שעשה כן מפני המשקל"/ ובעל רו״ח מפרש בפשיטות: בנו סכל כלו׳ מי שיש לו בן סכל/ ואין •כל צורך לתלות אשמה במשקל; שם: "ונם איש יעשיר פתו" יאמר הח׳ ווייס כי העירהו אחד מתלמידיו שיש להגיה "אם יעשיר פתי׳/ אך תלמידו לא חדש דבר כי ככר נדפס כזה בהוצאה אשר לפנינו? צד 62 : "ואל תאכל לשבעה תוך נותך/ ותשכח שואלך על דל דלתך״, ובהערה: "כמו דל שפתי"/ ובעל רו״ח הדפים נירסא נכונה וברורה ״שאלת דל על דלתך״ ואין כל להץ? צד 67 : "ושור עז אל תהי אוחז קרניו" ואריה אל תומך רצוניו״- במקום הערה יש סימן השאלה לאות שהבית אינו מובן להמעריך / ובעל רו״ח הדפים נוסחא נכונה "ואריה אל'תהי תומך רצוניו" ואין'עוד כל מקום לסימן השאלה? צד 69: ״ואם תכרה לאדם כור בסתה לך פן יעמד כורה וחותר׳/ ובהערה: "מלת חותר ומרה תאר לו המחבר להוראת בור כלומר הדבר שכרה ושחתר והוא הבור״. בעל רו״ח לא פירש בזה כלום; ובאמת הדבר פשוט מאד: אם תכרה לאדם בור יעמד גם איש כורה וחותר בור לך; ולחנם הביא המעריך את הבית בלחץ? צד 72 : "ואם חלוה לך שלם ואם אין לך מות במגורים אל תמאן"/ובהערה: "שתי המלות "מות במגורים" אין להן מובן ונראה שיש כאן ט״ם וצ״ל "פות ובגרים וכו"/ ובעל רו״ח מפרש בלי ט״ם זר כזה: ״אם אין לך לשלם תהיה מוסכם למות במגורים״; צד 73 5 ״והרחק מפני מושל ורודה ואז תקנה לך חצר ושדה״/ וכהערה: "הבונה מהיות מושל ורודה בעבדים כי אז יעבדוך בתם וישר ויהיה זה סכה להעשירך״ / בעוד שהמלה ״מפני״ לא תסבול פירוש מחודד כזה; ובעל רו״ח מבאר: "ברחוק מקום מנחלת המושל לבל יתקוף עליך למכור את שדך לו למען הרחיב נחלתו וכמו שהי׳ עם אחאב ונכות". עפ״י הדוגמאות האלה יוכל הקורא ללמוד מוסר השכל כי גם אדם גדול אינו מומחה בדבר שלא יעמיק לחקור בו... ממקור ישראל תולדות אנשי השם / גדולי סופרי גרמניה וילידי ישראל: היינריך היינע ולודוויג ברנע מאת אליעזר שולמאן. חלק שני תולדות לודוויג ברנע ברדיטשוב תרנ״ג. "אם איש גדול כגראטץ באהבתו היוקדת לעמו ובקנאתו הגדולה לו ובלבו לב יהודי באמת משכם חסד יחד ובחוב סופר נאמן הכותב.קורות עמו חשב לו לצדקה להשיב אליו נדחי עמו אלה נהיינע וכרגע) / הנה לא נוכל לחשוב לנו גם■ אנחנו לעון, בספרנו פה תולדותיהם גם בש״ע ובהשיבנו נדחינו אלה אלינו גם בספרותנו