Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 282

פרדס 282 ובכתב בל; בית ישראל יכתבו אף הם"-כה יאמר מחבר הספר אשר לפנינו באחת הערותיו אשר בסוף ספרו. אולם התנצלותו זאת אך למותר ולחנם כמו יצדיק את נפשו, כי כל קורא עברית שיש בו דעה יחשב לו פעלו זה לא לעון ב״א לצדקה ויכיר לו טובה על הביאו את הברכה לספרותנו. אם נמצאו מתאוננים על גראטץ על אשר בספרו דה״י פנה מקום רחב להיינע וברנע, ור״א ניגר חרץ משפטו שלא היה לו לכותב דברי ימי ישראל לעשות כזאת אף אם נשארו שניהם ביהדותם, הנה לכתוב תולדות אנשי השם האלה בספר מיוחד פעולה רצויה היא לכל הדעות אף אם לא יצאו "ממקור ישראל׳/ כי שני האנשים הגדולים ההם הגדילו לעשות לא רק לטובת החופש בכלל כ״א נם לטובת עם ישראל בפרט. אמנם לא ראי זה כראי זה בנוגע להשקפתם על היהדות, בי היינע ברוחב לבו ובעומק הגיונו ידע להכיר ולהוקיר את אוצרות היהדות ולבכר את רוח ישראל, אשר כל כבודו פנימה בטהרת המרות •ותורת המוסר, על פני הרוח היוני הלוקח לב ומושך עין רק בקליפה החצונית המפיקה נגה, גם הבין להביט נפלאות מתורת כתבי הקדש, אשר במקומות רבים בספריו וביחוד "בוידוי" הנודע יפזר להם מזמורי תהלה ביד המשורר, בעוד אשר ברנע בצמצום שכינתו במקצוע אחד לא הגה חבה יתרה לעצם היהדות, אבל הצד השוה שבהם ששניהם נלחמו בכל תוקף רוחם האדיר וחצי עטם השנונים בעד זכיות היהודים בכל עת מצוא. החלק הראשון מהספר הזה, תולדות היינע, הוציא המחבר לאור עוד בשנת תרל״ו במ״ע "השחר׳/ ובחלק השני אשר לפנינו תבאנה תולדות לודוויג ברנע. ״כל אשר יאהב פרי עטי יאהב גם נפשי״ - יאמר ברנע על עצמו, ולאו בל סופר יוכל להעיד כזאת נאמנה על עצמו באותה מרה כברנע. ומי האיש בעל נפש משבלה ומרגשת שלא יאהב את פרי עטו של ברנע הנחמד והנפלא במינו? ומי לא יהגה אהבה וכבוד לנפש הגדולה הזאת הטהורה כעצם השמים? חבל על שלא נתן המחבר את תמונתו של ברנע בראש הספר. התמונה הזאת בפניה, פני ידוע־חול/ אשר שפוך עליהם רוח דעת והתפעלות ותום ונדיבות כאחד, וביחוד בעיניה הנפלאות, אשר מתוכן תציץ נפשו היקרה, עינים שאין כמעט דוגמתן בעולם,- מי זה לא יכיר בה תאר אדם המעלה העומד לנס עמים? המחבר הנכבר כיד הבקיאות הטובה עליו אסף חומר רב ויקר בספרו זה, בהתאמצו להוציא מתחת ידו דבר שלם ומתוקן, ועל פיהו נוכל להתחקות בעיון על בל פרטי תולדותיו של ברנע ועל שרשי תכונת נפשו הנעלה ורוחו הבביר, דבר על אפניו, מיום ראות הילד יהודה ליב ברוך את אור העולם ברחוב היהודים בפרנקפורט בשנת 1780 עד מות הסופר הנודע לתהלה לודוויג ברנע במחלת השחפת בשנת 1837 בפריז. בספר הזה עינינו תחזינה חזות הכל, בו תתגלה לפנינו באופן בהיר ראשית גדולו וחנובו ונלמד להבין פשר דבר המרת דתו בשנת 1816 , אשר עשה במנוחה