Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 287

287 ספרים חדשים אז בידו להוציא מתחת עטו דבר טוב ומתוקן באמת לקחת לב הקוראים. מחבר הספר אשר לפנינו איננו הסר עין רואה ומתבוננת, גם איננו.הסר כשרון לערוך מערכי לבו על הגליון, אבל כשרון מספר אין לו, ולזאת לא עלתה יפה בידו בבואו עם הספר לשוות לפנינו ״תמונות ופרצופים״ מחיי היהודים בלאדז. .הספר בכלל איננו ספור כ״א נושא הוא עליו חותם פוליטון גדול וארוך מאד המשתרע על 122 עמודים; תמונה עוברת ותמונה באה שאין לה כל קשור וידם עם הקודמת. בספר־ הפוליטון הזה תמצאו פה ושם איזו ״קוים ושרטוטים״ המתוארים בשרר נאמן ונם בסימני. כשרון, אבל האריכות תקלקל ותשחית בו כל חלקה טובה, כי ארכן הוא מחברנו יתר מדי ומטייל ארוכות לא רק במקום שראוי לקצר ב״א גם במקום שראוי לשמט כלה. בכלל צריך המה׳ מאד לאותו דבר החסר להרבה סופרי ישראל, הלא הוא מ ד ה נבונה, כי מפריז הוא על המדה בכל דבר ומרבה לנבב צבעים. כן אוהב הוא להתל בשנואי נפשו ולהרבות במלי דבדיחותא, בעוד שהכל יודעים כי טוב למאכל מעט מלח ופלפל,אך לא כל המרבה למלוח ולפלפל הרי זה משובח, ונם הוא בהפריזו על המדה יוציא לפעמים התולים כהים וקודם שאין בם טעם לשבח. בראשית הספר יושב המחבר בחדר מעונו ונשקף בער החלון על הרחוב ומלואו, והנה לנגד עיניו בן יקיר של אחד העשירים, ילד שעשועים ממין פולנים בעלי דת משה, רוכב על אופן־כרוב(וועליסאפעד; ורבות מחשבות בלבו איך לבלות את הערב הזה בעונג ונועם כדרכו, ולנגדו "התרוממה" מאחד המרתפים נערה צעירה כבת י״ד שנה, וידה אוחזת בקדרת חרם מלאה קטניות וריפות להכין ליום השבת, ובכן עשיר ורש נפגשו, אופן־הכרוב התנגש בקדרת החרס ותתפוצץ לרסיסים ורק ידות הקדרה נשארו בכפות הנערה, אשר הריעה בקול יללה דקה על אוכל כי נכרת מפי בני ביתה, וגם אחותה הקטנה חרימה קול בוכים. ופתאם נגלה עליהן מלאך מושיע בדמות הד״ר בן־דוד, אשר ראה בצרת נפשן וינהמן מיגונן בתתו להן שקל כסף. תמונות הצעיר העשיר והנערה הדלה חלפו כצל עובר ועל הבמה עולה הר״ר בן־דוה אשר כמעט לא ירד ממנה עד סוף הספר. הד״ר הזה הוא אהוב נפש המחבר ובחירו, עליו יגמר את כל ההלל הגדול ולראשו יקשר כל הכתרים שבעולם: כיהודי הוא אוהב ש״ע וספרותה הרחבה בכל לבבו ונפשו ובכל מאדו, שאין על עפר משלו, יאף הרים פעמיו למשואות אה״ק ויעבר בארץ ג׳ ירחים לארכה ולרחבה ו״כל רגב מרגבי אדמתה, כל אבן מאבניה עברו החת השקפתו המחקרית והמדעית", ומני אז רעיון ישוב א״י ותחית הלאום הוא כל מטרתו ומשאת נפשו בחיים. ובתור אדם בכלל זוהי הדמות אשר יערך המחבר לבן־דוד: ״רוח הצדק והיושר, אמת מוחלטת ואהבה בלי גבול ותכלית, ארך אפים רחמים וחנינה כל אלה שולחו משמים ארצה,ומיד היצירה המפליאה לעשות התלכדו יחד למזיגה אחת נעימה אשר התעטפה במעטפת גויה רקמת בשר