Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 290

גווה 290 בקר יחד מלאכי צבאות וכו׳ אם. בו חשקת כי נסיתו במסה והוא מזמר משכיל לו עז ושאת יתר וכו׳ ", נם על תשתוממו לשמוע מפי המקונן מר ורב כי "יחיד היה י״ל נארדאן ל^מתו ואין שני לערך לעמתו, לפניו לא היה כמהו סופר בישראל; אשר שאר רוח לו בכל, ו י ת ר ו ן הכשר בכל / וזרועו מושלה לו ככל, ואחריו - האמנתי כי אדבר - ל א יהיה עוד״ וכדומה; אף אל תבאו במשפט עם המספיד על אשר נתן לנו הפעם רק ראשי פרקים מחיי הנפטר ואיזו קוים בלתי מבוררים מתמונת יל״ג בתור סופר ומשורר; כי אין מדקדקין בקריאה "חבל על דאבדיך ואין בודקין באנחה אם .יצאה מלב המתאנח במרה ומשקל מדויק עפ״י חוקי הנגינה המסודרה. בשעה שערך מר ורב הספדו עוד לא תמו ימי בכי אבל יל״ג והמת; שהיה לוגם ידידו הנאמן בחייו, עוד כמעט מוטל לפניו; ותצא ממעמקי לבו אנחה גדולה ומרה; היקרה לנו כמו שהיא; כי בה נשמע קול אנחת כל מוקירי יל״ג נומי מיודעי שפת עבר איננו ממוקיריו?) , אשר שבר גדול השבח במות הארי שבחבורה. אבל עוד גם עתה נתל הכאב ואנוש הוא מאד. כעת אנו אין לנו להפריז על המרה; עוד נובל לקוות וגם נחזיק בתקותנו כי יל״ג לא "האחרון במשוררי ציון"; כי לא ישליך אלהי הרוחות את ישראל עמו מלפניו ורוח קדשו לא יקח ממנו ועוד יקומו לנו הרבה "משוררים בחסד אל"; גם נוכל להודות על האמת בי יל״ג המספר לא עמד בשורה הראשונה ובספוריו הוא לוקח נפשות יותר בשפתו וסגנונו המצוין; ואף בתור משורר בחלק השירים הגקרא בפיו ״שירי הגיון״ לא היה בחיר המשוררים,- בכל אלה הכל יודעים ומודים כי ראש משוררי ציון ונעים זמרות ישראל היה בדורו ובמותו אבדה גדולה אבדה לשפתנו וספרותנו; אשר מי יודע מתי תבא להן תמורתה. לא פה המקום להרחיב הדברים ע״ד הנספר וערבו הספרותי, ונקוה להקדיש לזה; ברשות העורך, מאמר מיוחד בפרדם השלישי. עלינו רק להביע בזה את חפצינו האדיר; שהוא בל״ם חפצם של כל חובבי שפתנו וספרותנו; כי המספיד הנכבד מר ווייסבערג לא יאחר למלא את הבטחתו שיבטיח במחברתו ולזכות את ישראל באגרות יל״ג ז״ל, אשר כתב בימי חייו לרבים מבני דורו. המכתבים האלה ישלימו לפנינו את תמונת המשורר ויוכלו להפיץ אור על תכונות נפשו וחיי רוחו ועל דרבי בת שירתו והליכותיה בקדש. מלבד זאת מכתבי יל״ג אף כשהם לעצמם יהיו לכלי חמדה באוצר ספרותנו; בי הוא אחד מיוהד בסופרים יחידי הסגולה השופך את רוחו הנעלה על בל היוצא מתחת עטו; ולא רק המכתבים המוקדשים לעניני חכמה וספרות כי אם גם שיחות חולין של החכם הזה באגרותיו נאות ונעימות הן בחמדת שפתן וסגנונן הנפלא. בר־קצין.