Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 6

לא נראו ולא נשמעו בכל גבול החובבים. ראשי העוסקים ברעיון הישוב נשאו ונתנו בענין זה באמונה, ועוד יותר בהתלהבות, ובהתפעלות עצומה דרשו דרשות נאות, ועוד יותר ארוכות, לכבוד האידיא משאת נפשם, ולדברים אחרים שאינם נוגעים, לדעתם, לגוף העגין לא שמו לב כלל, במחנה הסופרים יצאו גבורי ישראל חמושים להלחם מלחמת תנופה במתנגדי הרעיון הקדוש ולחתות גחלי רתמים על ראשי המתבוללים ההוללים עוכרי עמם, ובלם מספרים כבוד הרעיון ומתנבאים במעט בסגנון אחד י על פי כפל הענין במלות שונות ושאר דרבי המליצה 5 שטו הסופרים ולקטו ציצים -ופרחים ממיטב שדה הנביאים והכתובים ויחברום יחד למקלעת זר תפארת לכבוד הרעיון הגדול, הנעלה והנשגב. אין בין מאמר אחד לחברו אלא שנוי הפסוקים בלבד, זה מרים קולו וקורא בחיל: למען ציון לא אחשה! ובא רעהו וקורא בכל כחו: למען ירושלים לא אשקט! זה בא יבא ברנה באגודת פסוקים מחזון ישעיהו ומשנהו נושא אלומותיו מדברי ירמיהו ובר ובר, מובן מאליו בי המליץ היוצא בעקבות החוזה ישעיהו י■ יבול' אף הוא במאמרו השני להפך בחררה של חברו ולהביא.ברבה ממליצות הנביא ירמיהו, והקורא היום למען ירושלים יבול לבוא למחר בקריאה בלשון אחרת למען ציון וכדומה. בקצרה, חבת־ציון היתה נדרשת בכמה פנים, אבל רק בפנים כוללים ובמליצות שוות לכל נפש, שלא נתנו מקום לבירור הדעות, ובמצב בזה אין מקום, במובן, גם לחלוקי דעות. אולם הימים הראשונים, ימי הדרשות הנלהבות והמליצות הנפחות, חלפו. חבת־ציון, בכל אידיא חיה וקימה, התבררה והתנכרה יותר ויותר בדרך התפתחותה, ונושאי דגלה בררו לעצמם בירור גמור אנה פניהם מועדות ומה חפצם ומגמתם ברעיון זה, אשר בתחלה לקח את לבם ברגש כללי בלי דעת בהירה והכרה ברורה, ואז החלו ׳טובי הסופרים לפזר את ענני הפרזות המקדירים עליו ולפרש ולבאר גם לפני הקוראים את טעמם ונימוקם, שאיפתם ומטרתם, איש על פי דרכו, ואז נגלה לעין באופן ניכר ובולט כייחו״צ לא מחומר אחד קורצו ואינם כאיש אחד חברים בדעות, ועל פי ההכרח מתחלקים הם לבמה גוונים ולמפלגות שונות. ■ והנה בין אלו המפלגות הספיקו סופרים בעלי דעה אחת בענין זה לפרש ולבאר את דעתם׳היטב, באופן שקוראי דבריהם בלם ידעו ויבינו מה טיבה של חבת־ ציוץ שלהם ומה מגמת פניהם ברעיון זה הקרוב ללבם. הסופרים האלה אינם׳ מ גשמים את רעיון הישוב יתר מדי ואינם דורשים אתו כמין חומר, העשוי למששו בידים גסות ולערכו במדה ומשקל, כ״א רואים הם ומתאמצים להראות ביחוד את הצד ד, ר ו ח נ י שבו, והעיקר אצלם לא במות הישוב כ״א איכותו. הם אינם באים להוכיח באותות ומופתים ובהמון מספרים "בדוק ומנוסה", כי גדול כח הישוב לרפא שבר בל בני ישראל האובדים והנדחים ולחבש לכל עצבותם, להוציא גלוסקאות וכלי־מילת