Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 288

288 פ ר 1 ס ועצמות למען היות לה ברק וזוהר ולמען תתפש בעיני אנוש בעולם החומרי". וזה לעומת זה עשה המוז/ לעומת התמונה המלאה ברק וזוהר הציג לפנינו פרצוף עכור וגם, את המורה כרמולי שנוא נפשו אשר עליו ישליך שקוצים ביד רחבה: הוא פוחז וריק ומתפלסף בפלספה של קאנט ומתפאר באזני אחרים בסופר מצוין בזורנלים צרפתים, אנגלים ועוד; נם יש אתו בכתובים ספר גדול בשפה זרגונית לבאר לפני המון העם את.שיטת קאנט בכל פרטיה; אף נכון הוא לנדוד לאמיריקה ולימד שם עתון זרגוני למען הפיץ חוצה טעינות הפלספה הקאנטית, ועוד דברי טפשות באלה. ובב״ז יתועדו המח׳ וב״ד יום יום עם הפוחז והטפש הזה לבלות את הזמן בשיחת רעים, וגם בערב ההוא "השתרגה" ביניהם שיחה ארוכה ורחבה מאד. בשיחה הזאת יש הרבה דברים של טעם , הנתנים כמובן בפי בן־דוד, ע״ד המשכילים הישנים אשר רוממו וישכללו את שפת העם.וישחיתו את תמונתו הרוחנית.; את החבית שמרו והיין שפכו החוצה..וברמולי; במובן, נעתקו מפיו מלין וירגיש בנפשו כי "אי אונים הנהו להתגבר מול לוחמו העולה עליו ברוחו הכביר בשיא תועפות רעיונותיו ובו"/ ובמבוכתו ויפתח בשחוק פיו על הנרות הללו.שאנו מדליקין בשבת:, ויור באצבעו על בעלת־הבית אשר עמדה אז כפסל שיש על יד השלהן "ותניע את שפתיה החכלילות בפטורי ציצי שושנים״ לברן על הנרות ברגש רב. ובן־דוד ראה את המחזה הנחמד ויקרא בחם לבו 5 ״האח! מה נעמתן ומה נשגבתן אחיותי תמותי ובו׳ ". בהגיע השיחה על אדות בעלרדהבית בחרו להם המתוכהים "שפה ברורה שפת עבר צחה", למען לא תשמע היא את: שפתם. אולם מה גדלו פליאתם וכלמתם יחד כאשר בלתה האשד. לברך על הנרות ופיה פתחה בחכמה ג״ב בשפה ברורה ש״ע צחה, ותפן אל הד״ר בשיחה ארוכה , המשתרעת על ארבעה עמודים, ע״ד דרבי הספרות בימינו ועונה הנכתם על קרירות רוחה בנוגע לחנוך הבנות ותרבותן הלאומית, ותשא משלה על ימי קדם, ימי נעורי עמנו "באשר זנחו הכהנים למלאות את תעודתם הנקדשה ונמסרה תחית העם התפתחותו בידי המין היפה״(מתי?> , ומני אז "אחזו הנשים את משוט הנהגת האניה הלאומית בידן חלק כחלק עם הגברים ובו׳ ״. ובן־דוד קרא בהתלהבותו: ״האח! אחותי יונתי תמתי! הבה נא אשקה את שולי מעילך בשפתים דולקות מאש אהבה לאומית ובו׳ ״; אף רוח השירה צלחה עליו בחומו ויתן פתאם קולו בשיר בעל ששה בתים. עברה התמונה הזאת והנה תמונה אחרת לנגד עינינו: שם בחדר השני יושבת משפחת ראזענפעלד אשר באה לגור הלום מארץ רומניה אחרי גרושיה משם, והננו שומעים קול שיחה נאה: הבת שואלת מה לה לצרה הזאת להקרא בשם יהודים ולסבול חנם, והאב בערנהארד עונה אמריו בהתגלות לבו כי בנעל על כפות רגליו כן היא לו הדת ונבון הוא בכל עת להסירה ולהחליפה באחרת, לולא ירא מאחיו בעל המיליונים בעיר אשר בנים אין ■לו והוא יורשו האחד, פן יעביר את נחלתו לאחר בגלל ־*יי ־>•*.£-־