מתון האוסף של א. פרנקל״ן (לונדון) קטע ממנורה (המאה הי״ז). §רח צץ בגבת ביתן׳ צץ ישם?ראש חדש ניסן׳ תחת צאלי שיח צמח׳ V:V ״ ־ ־ T T שיח ל!ט ונסך• איש לא ידע׳ איש לא ראה׳ T־ T T גם המלכה לא ידעה; ־ ־ : T TT T יצאה לה לגנת ביתן T T : T; * ־ I T …

צדןלת־חיים כי נקתלקה - מה זה היה לה׳ למלכה? T :- T TT דם יחלהשו הסריסים ךאין מגיד ואין פותר - יום־יום תיף המלכה יותר׳ עלתה׳ ג?הה לאין עךך׳?סוף הדש ניסן• גם שערה האריך• פונה יום׳ יום ישני יופע - יום־יום תיף ויום־יום תנעם׳ חלש ניסן??ר?סופו׳ ח…

äs*־ Ti . .- in ■_ *£ י #VV2v:׳S; ÄrÄü **» v ».ר־*׳* , ■יי**•!•* ■'*üjpffSi^ijai sÄ# ■f-i^ לויטאן ברשות הוצאת־הספרים "אמנות רוסית" בברלין•! s. i!3£ י Ä1?״s5־»*B^» S*®BWhl£ ■ is^ys. •י Ir.-;; - •**.” י,״ j״-v. j£-1 ■?#*־& «.’׳«י. VTV■« *'!«י…

A - iS rJt ' l׳ . בית-הכנכת הישן (מאי 1917). ישכר־בר ריבאק # צלמך עבר ל?ני עיני - גלה רז* •״T T חץ בי ירה ואאנש - ־* I י T *• T TT ־ הוא לו גז! רוח עבר על הקמה׳ ־־ T“ ״ ־T I T לחש סוה T ־ הכה גלים ויעלם - * t .־ ־ ־־־•♦ ח¬¬ מה לוי עוד? - הל…

גאוחו ברברס ליובל המשנה שלו: שמונים שבות־חיים וחמשים שבות־יצירה• הספרותית של כל ארצות התרבות/ אבל לא הסתפק בספרות בלבד אלא חוה דעתו על כל השאלות שיש להן שייכות ל״נזחשבה בת־החוריך בין בחיוב בין בשלילה. ברנדם בחן בחוש חזק ונכון לגבי אישים תקי…

e?\ N "*■דך Ajtfr1 Q □ fl-Lm g* n’fnm Axuxn. 2.&ר*2!״<5! Jj}Sgg& 3flö*S?Ä® מיי«עי stess: קטע מכתובה מצויירת׳ שנכתבה בשנת תפ״ז בריווארולו שבאיטליא (נמצאת באוסף לדברי אמנות של הקהלה הישראלית בברלין)• בנהר דינור רוויתי וךטל־3טף נבלי׳ ואשים מעט…

מראש שבלת־פז לי תקרץ בישךב־ש$ש; ברעד־נחל כחל אראה חנועת גוה; לה הזמיר קושר כתרים בשקט־ליל - T : “I T“ T * : ־.*•% T I* נקשיב לבי דומם ונהמתי רעבה בנהר־דינור ךח?תי י5טל־כםף נללי ואשים מעטה־בוץ?עזלג־הר על גוי ואעל מעלה לשיר שיר־אהבתי: אולי T—…

ספוד" ו־סקהא בוזיעדכדז אס־דכז־ת א. דוד המלך מתבשר כי מת אבשלום הצופה עומד על גג שער החומה ורואה מרחוק איש רץ. הוא מגיד את הדבר למלך היושב מלמטה׳ והמלך מרגיש כי עוד מעט וימלא שפקו• תקוה י פחד? הקורא פועל ונפעל. צער אלם תוסס בו• והרץ הולך הלו…

mm יי־ * lj■ דוד מתפייס עם אבשלום (שנת 1642)< ארמיטאז (פטרוגראד)• רימנראנדט Tn'9 -* ז'V•*. ^^יי־ t'V״־—.

ל. רוו B8*r: ״תולדות המוסר״ ליודל (iodi) וביוגרפיה של וולדימיר סולוב־ יוב. במקצוע האסטתיקה התעמק בנגינה׳ בציור ובפסול. וגם כאן קרובה היתר, ללבו היצירה הישראלית. הוא היה אחד ממיסדי "חברת הנגינה הישראלית" ו״חברת האמנות הישראלית"• מנגנים ואמני…

I ^wrwrfc.r1>'L>1:iriLiaEH^?ל חוף הרמה יהודים. אשר ראתה דור של־׳ישי במקובם ישובה הקבוע הזה. נוסח ישיבתם של היהודים האלה בכפר היה קבוע. גם לא בא אליהם במשך כל השנים ערעור מצד הרשות - ועם כל זה ידעו האנשים הבדלים האלה עזר מן החוץ. אף כעין קשר…

"עוד אבא מגיד בכיד־1 יום "חק לישראיד־1"? עוד דבורה מתקוטטת עכבו הערלים?״ הקרוב הכפרי מרגיש מיד- כי דבריו של בעל־־י־הבית הכם דברי שאר־בשר נאמנים- וכבן כפר הוא מסדר בלי שהות את חשבון עניניו- - והוא נזכר קודם כד־1 באחותו דבורה- שאין?־1ה כמעט ת…

חטובות למלוא ארכן ופרושות עד בלי די... סוניה לבובנד. לא תשבע מהביט בזרועות הידים האלה. ואגב הבטה זו משתפכת בפניה חמימות קלה. היורדת על צוארה ועל חזה העולה ויורד מתחת לכתנתה. "סונקה׳ - משתיקה סוניד. לבובנה את עצמה׳ - פה ימצאו כבר כאלה אשר יח…

ממקום בושת היתד. ממהרת אל חדרה- אל מחבוא הכר אשר במטה! היא לא בכתה- רק כבשה את פניה וכל כחה היה נתון לגרש את שארית הדמיון אשר ירד עליה ליד הפסנתר. הימים הלכו הלוך וקרוב למועד החג. והנה בא גם אחרון ממכתביה של סוניה לבובנה- זה היה קטון מכתבים…

"הגידי את האמת-היית שם לבדך בלי התכשיט של הגלחו" אנשי הבית מנוחתם שלמה מדי שמעם מוסר כלימה זה ז רק אביה של סונקה חש ברגע זה צורך להטיף לבתו כעין דבור רך- והוא אומר אל הנערה: ״מוטב היה להיות בבית - סוניה מסרה על־ידי הערל- כי תבוא מחר עם החתן…

אזניה לשמוע. עכשיו כל חושיה מאזינים - לחש הסתרים הבא מן החדר הסמוך מרים אותה כרגע ממקומה. והיא יושבת במטה כשחצי גופה נטוי לעבר הדלת של החדר הסמוך. שפתיה פתוחות והיא כבולעת דבר־מה בלי חשך. היא בולעת את לחש הנשיקות - אותו לחש היניקה של שפתים …

פה ומשאול- והיא ממעטת בדברים גם אחרי־כך- מדי שב™ יום יום עם הסטודנט בין השיחים אשר על החוף. היא אינה מביטה ישר אל עיני בן־לויתה ומבטי עיניו נעלמים ממנה-אלה המבטים הנצמדים אל ערפה ואשר לגבר- השולח 'אותם- לא יתכן תוך כדי רגע לפתוח פה ולדבר דב…

זיז הבית מבחוץ. היא ישבה בחום היום ובמוחה- המלא אד- צפו הרהורים כבדים ומקוטעים. היא נזכרה אותה שעה גם בבת האכרים אשר קנתה אצלם פעם חומץ גפרית- - ומדי זכרה את הדבר לא רעדה בגופה ולא השיבה דברים לנפשה. היא רק הניחה ברגע זה את כפות ידיה על ראש…

בורסד ויפי*©יי»3* צורותיהם - דבר שאינו פעמים אלא מותרוה• לפיכך כל נסיון למזג את המוסר ואת האמנור־ז או לפחות להרים את שניהם למדרגה אחת נראה כמוזר• אבל כשנתעמק לתוך חיי־הרוח של האדם נבוא לידי הבנה׳ שהכל שייך לטבעו במדה שוה והכל עשהו מה שישנו•…

פנימיים באדם׳ ששרשיהבם נעוצים מעבר להויתו האישית והם הם שמביאים בו בהדרגה ל־1ידי גילוי את עבר־ההכרה׳ את ההכרה׳ את הרצון׳ את ההסתכלות ואת הפעולה׳ בין שכל־1 אלה מתגלמים בהסתכלות או בפעולה או ביצירה מוסרית או אסתטית׳ בין שהם הולכים אל יבם החיי…