Rimmōn · 1921-01-01 · 1 (1921) · p. Seite 34 (לד)

פנימיים באדם׳ ששרשיהבם נעוצים מעבר להויתו האישית והם הם שמביאים בו בהדרגה ל־1ידי גילוי את עבר־ההכרה׳ את ההכרה׳ את הרצון׳ את ההסתכלות ואת הפעולה׳ בין שכל־1 אלה מתגלמים בהסתכלות או בפעולה או ביצירה מוסרית או אסתטית׳ בין שהם הולכים אל יבם החייבם• הגרעין הפנימי אינו משתנה בעינו׳ ותדיר פועל הוא על־פי חוקה א ח רת מיכה־יוסף ברדיצבסקי גילוי־שכינה׳ והיא מתפרצת בנו אם נאבה ואם נחדל• ואילו במוסר רואים דבר המסור ללב איש ואיש׳ וביד כל אחד לעשותו או שלא לעשורתו• בעצם׳ כל חלוקה זו׳ שמפלגים את האדבם לצד מוסרי ולצד אסתטי׳ אינה אלא שרירות לב ואין לה טעם• יש. רק חטיבה ז^חת של חייבם (מאמרות אלו מלוקטים ומתורגמים מגרמניה מחוך הקונטרס של המנוח: "על־ דבר היחס שבין תורת המוסר לתורת היופי״/ שיצא בברן בשנת 1897). « רוח ערב טובת־יד ־ T - V V עמדי פה ושלי?!עט; נח כל ענף לו׳ כל נוף׳ נח כלי שלט?בר בחוף; דק עללך צוה אל שוט ינדוד?לילות־צל• אשרי מי הנד כמוך! שאי ללבבות עלפו רך׳ :ועד יום עמל;שוב׳ זרי מביבך זך וסלום וךמי; אשרי ער על וןהומות־עד ונביע־;ה על שחורן י_ט! 1915 יעקב פיבמן. רוח ערב טובת־;ד׳ ממרחקים באה און׳ מערבות ישרות־שביל/ מני למים שפוני גיל׳ דרך הר לדרך גיא און נושאת לעולם ישי. רוח ערב טובת־יד׳ T את משיבה נפש נד׳ ־־ : T V V T * i און מךגיעה׳ און קוראת׳ שקט מךחק און נושאת;?רוז לכושל און׳ לדך: עוד מעט לרוח לד• 4