Rimmōn · 1921-01-01 · 1 (1921) · p. Seite 32 (לב)

זיז הבית מבחוץ. היא ישבה בחום היום ובמוחה- המלא אד- צפו הרהורים כבדים ומקוטעים. היא נזכרה אותה שעה גם בבת האכרים אשר קנתה אצלם פעם חומץ גפרית- - ומדי זכרה את הדבר לא רעדה בגופה ולא השיבה דברים לנפשה. היא רק הניחה ברגע זה את כפות ידיה על ראשה- כמגינה על נפשה בפני השמש- ואמצה תוך כדי זה את בח זכרונה אף נזכרה לבסוף בפנת המקום אשר שם יעמוד גם עכשיו בקבוק החומץ• היא הוסיפה לשבת- ידיה צנחו מעל ראשה וחום השמש הכה על ערפה. ופתאום התעוררה לקול הדודה דבורה: "אין לראות עדיין את סוניצ׳קה ן קומי נא והביטי.' סונקה הרימה את ראשה כלפי הדוברת ושאלה בתמהון: "סוניצ׳קה?״ הדודה דבורה כבר נעלמה- ומיד קפצה גם סונקה ממקומה- כי רעיון עז מנשוא הקים אותה ממקום שבתה. רעיונה היה אחד ומיוחד- אך זה היה רעיון בהיר- וכל הדברים היו בהירים בבהירות עזה אשר כמוה ידע אדם רק ברגע של יאוש• היא ידעה עכשיו ברור מה היא סוניה לבובנה ומה הדבר אשר עבר על עצמה! והיא הגתה את רעיונה - כי אין עוד לראות את סוניה לבובנה- אין לראות אותה לעולם. והיא עמדה והביטה סביב בעינים אובדות ורעבות- וגם זה היה לה ברור - כי היא תרה לה מקום אשר תברח שמה. אבל כל מפלט רחוק ממנה- והיא התגנבה חרש אל פנת העלטה אשר בחנות אל המפלט הקרוב אשר בחיק המות. יעקב ענזיינברג ״אל יקרא לי בשם «סוניצ׳קה» - יקרא לי בשמי." אבל לבה כבר היה לב אובד. דמותה נעשתה שוב משותפת לדמות נערה אחרת- ומדי קומה לשוב הביתה צעדה כבר ליד הסטודנט כפופת גב וזועמת פנים- כאילו לא על גופה עבר כל העונג ההוא. ולילות רבים ללא־שינה עברו עליה אחרי כן. ומשחק התעתועים הזה לא חדל מהתעלל בה! קור וחום עוברים חליפות בגופה- ואחרי שעה ארוגה של נוחם נעלמת מנגד עיניה דמותה של סוניה לבובנה והיא- סונקה- היתד. נשארת יחידה לנפשה- וברדתה חרש מעל המטה היתד. צועדת לעבר הדלת של חדר הסטודנט. ואולם לבקרים היו פניה שבים להיות זעומים שבעתים ורזון חדש שלח בגופה ז היא חדלה כמעט לדבר- לא חשבה על מה שעתיד לבוא וכל הנעשה אתה היה רחוק וקרוב כאחד. היא שמעה באמור פעם אחד מאנשי הבית: "סוניה בודאי תבוא מחר או מחרתים" והיא לא נענתה לנפשה גם ברגע זה. וגם ביום בואה של סוניה לבובנה היה הדבר מתחלה כה רגיל - בת דודה נשקה לה- הצטחקה אליה בפניה המאירים- פני בת־ אדונים- ושאלה אותה בתחלת רגע הפגישה: ״איך חיית אתו - בטוב?״ אות מבוכה לא נראתה על פניה של סונקה - היא הפליטה דבר מה לתשובה- לפי טבע הדבור של בני משפחתה. ואולם כשיצאה סוגיה לבובנה עם חתנה לטיול של יחוד- ארך הזמן לסונקה עד מאד; היא תעתה זמן רב בבית וישבה לסוף על