Rimmōn
- Journal
- Rimmōn
- Volume
- 1922 - תרפ״ב
- Issue
- 1 (1921)
- Date
- 1921-01-01
- Page
- Seite 26 (כו) (sequence 42)
- Language
- Hebrew
- Belongs to
- journal issue
- OCR quality
- 63% known words query
- IRI
…/4926100-6614011-6350417--044-4926142- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
"עוד אבא מגיד בכיד־1 יום "חק לישראיד־1"? עוד דבורה מתקוטטת עכבו הערלים?״ הקרוב הכפרי מרגיש מיד- כי דבריו של בעל־־י־הבית הכם דברי שאר־בשר נאמנים- וכבן כפר הוא מסדר בלי שהות את חשבון עניניו- - והוא נזכר קודם כד־1 באחותו דבורה- שאין?־1ה כמעט תקנה- מאין יבוא חתנה - לבתולת נשים זאות- הגבוהה ו-השחורה- המתקוטטר־ז יום־יום בגל?־1 גורל הביצים הנלקחות מאת הערלים חלף סחורות ן ״?־1ו רצה הדוד-" נאנח הקרוב הכפרי- מבלי לדעות בעצמו את המובן שבדבריו. אולם תקוה לא ברורה עוד צפונה בלבבו - כי מבית קרובים זה עוד יכולה לבוא ישועה. "וכי אני יכול לקצר את לשונה?"-מתלוצץ בעל־הבית. היהודי הכפרי משיג היטב היטב- כי הדוד אומר רק דברים בעלמא וכי במחשבה הוא קולע אל הצרה הנכונה... ואגב הכרח אף הוא מדבר דברים של סחור־סחור: "מתקוטטת עם הערלים-מה בכך... אבל, היא גורמת עגויים לסונקה שלי-כמו בגרזן על הראש- כשהיא מגידה ד־יסונקה דבר־מד.." "כמו בגרזן על הראש״.״-חוזר היהודי הכפרי עד־1 דבריו ומכנה את הגרזן בלשון הערלים. ״בל תען לה סונקה שלך- הרי זו גדולה ממנה בשנים- - מעירה בעלת הבית אגב שלות פנים של אדם ההולך לשינה ארוכה של ליל חורף. ״כיצד? הרי היא עדין ילדה וכמה שנים לא היתה בביות! ולמה?־1קחה למודים בגמנסיה בכדי שתשמע כד־1 היום אות הקללות היוצאות מפי זו"... היהודי הכפרי הביא לידי גמר את דבריו אשר ארכו כ?־1־ כך. חמה לא ברורה תלהט ברגע זה קרביו כלפי הגורל אשר הציג אות אחותה בבתוליה- והיא שחורה ורזה ועזר רחוק ממנה; והוא נלהב ברגע זה גם מרגש עז של גאוה- גאות אב כפרי חשוך דמיונוות- אשר על ידי השתלשלות פלאים באה בו־תו עד שערי הגמנסיה שבעירה ותגמור שם Sמודים שד־1 ארבע מחלקות. והנה נתנה לסוף את דבריה גם הבת סוניה לבובנה. גם בעיני אנשי הביות דומה הדבר- כי היא היא אשר גרמה לאותה ילדה רזה ושתקנית מן הכפר שתלקח בילדותה אל בית קרוביה אשר בעיירה—בית אמידים זה רב החדרים- במקום אשר התגוללו עדיין בשלמותם ספרי הנוער של הבת היחידה- ואשר ממנו- מן הביות הזה- ירט לפני הכפרית הקטנה הדרך עד לגמנסי n**♦ סוניה לבובנה אומרת: "פפה- פפה- מה איכפת אם סונקה תבוא אלינו לאיזה זמן"? בקוד־1 הדוברות נשמע רוך - רוך הנוער הטוב והמיטיב. סוניה לבובנה עלולה תמיד לחוש בגורלה של הקרובה הקטנה• רגע תשלוט דממה מסביב לשולחן- עד שאם הבית מפטירה: "ליב- כבר עת לישון"... ואולם אבי הבית- זה הנאמן לשארי בשרו הצנומים ועקשי הלב כמוהו- אומר מדי קומו: ״אם רצונך בכך - וכי מה איכפת•" היה כעין צל יורד ומשתרע בחדר. בעלת הבית- אשה בגי?־1 העמידה- אשר בערבים- לנכח נחשת־הראי של המיחם- היו עיניה מלאות אור נחת של אשת איש חיל עושה הון—שבעה בלי משיבש הנאה?־1א ברורה משאר־בשר מוזר זה- שאפשר היה גם חנות אותו בלא כסף גם לשמש אותו ליד השלחן אגב עינים רמות. על־כן היה לפעמים נולד בלבבה- בשעות הערב זתחרישות האלה ולנכה דמות האיש הדומם הזה- רעיון נדכה שהיה מתגלבם במעשה?־1מחרת הבוקר׳ כשתושב הכפר היה מקבל לתשורה דבר־מה מבגדי נשיכם בשביל בתו הנערה השוכנות עתה בכפר. הבגדים היו מבגדי השמוש של הבת סוניה לבובנה- זאת היתה מסובבת את בך דודה אגב אוותו עונג הפלאים של אנשים צעירים וחמודיבש המצפים לכל אושר - עת ישימו אל לבם לעשות טובה קטנה אחרי טובה לאיש מן האנשים הקרובים אליהם... הבות סוניה למבנה- אשר אך זה גמרה את למודי הגמנסיה וחתנה טרכש בא- היתד. עדיין נוהגת לגשת בקפיצות הדוד, לקראות אביה- ובערב כזה- בשהות האורח מן הכפר בבית והאב היה שב לאחרונה מן החנות- היתד. הבת מדדה לקראתו אגב צהלה יתרה- והיתד. מרמזת חבה לבן הדוד—זה היושב מבלי להפנות ראש לעומת הבא: ״למה אחרות כל כך לבוא! מנדיל יושב אתנו כל הערב!" ומנדיל הכפרי הזה נוהג את שתיקתו גם בשבת דודו אל השולחן. ויש אשר לפעמים- בארוך הלילה וכתום שיחה וסעודה- ונאלמו כאיש אחד כל היושבים אל השולחן t עת שינה כבר הגיעה- אך ראש המשפחה- יהודי זה כחוש הגוף הדומה בקלסתר פניו לקרוביו אשר בכפר ונבדל מהם בחושיו הערים- טחט יאבה לקום מאצל השולחן; הוא כאילו מצפה לדבר־מה אשר עוד יעשה עי^־ידו. ואולם דבר לא ידבר: הוא הרבה?־1הג דברים לעומות אחוזת יהודיבש- אשר שתו עליו הערב בתוך החנות המוסקה- - בערב ארוך זה- בהיות בחוץ זעף שלגיבש ואיש קונה לא נכנם אל ההגות? על כן שפתיו לאות עכשיו והוא יושב כמחריש. מבחוץ תשמע במלואה יללות הרוח - כהשמע קו?־־1 הלילה הנוגה הזה בערי השדה- בשבת אנשיכם מעבר?־1קירות דקיבש- ורצועות הנייר- העוטפות מסביב אות החרכים שבחלונוות- ישמיעו פעם בפעם קול אושת נכאיבש- בנשוב בהן הרוח מבחוץ... ברגע כזה- בין אנשים דוממים ולעומת קול התעלומות הבא מן החשבה- יש אשר יהיה דבר־ מה ביהודי הכפרי- כאילו דבר מה יכון בקרבו! אז יש אשר יגלה את נפשו - בקצור לשון ובנוסח הקול של אכרים: ״פוהודה...״?־1אמר: כזה הוא העולם... והמלה היחידה כאלו ותארך בפי הדובר והיא נשמעת כארשת דברים מלאה. ובעל הביות מתנער בתת קרובו דבור מוזר כזה- כאלו הוא שומע הד הבא מסותרי החיים ש?־1 משפחתו- והוא פונה א?־1 בן אחיו בחבה המסותרת ברמזים של לעג: "א- א-עוד לשונך רגילה בדברים-אדרבה- ספר ונשמע- מה אצלכם בכפר?״ ומענין לענין- אגב הנאה של יהודי דובר חדודיבש: