Rimmōn · 1921-01-01 · 1 (1921) · p. Seite 28 (×›×—)

ממקום בושת היתד. ממהרת אל חדרה- אל מחבוא הכר אשר במטה! היא לא בכתה- רק כבשה את פניה וכל כחה היה נתון לגרש את שארית הדמיון אשר ירד עליה ליד הפסנתר. הימים הלכו הלוך וקרוב למועד החג. והנה בא גם אחרון ממכתביה של סוניה לבובנה- זה היה קטון מכתבים אשר סיומו היה קצר ואצר רמזים: "אמנם יש לי לספר לבם הרבה- הרבה מאד- אבל הן עוד מעט ונתראה"... האב לא הפטיר הפעם בדבר חדוד- ומסביב לשולחן היתה דממת רגע! וסונקה ישבה נטוית עינים וראתה בדמיונה דמות איש חי - הסתכלה במלוא דמותו של סטודנט שחור־עינים- הביטה בפניו הלבנים ובגולת שערותיו הרמה... וכל זה היה מראה חושים כה נאמן. עד כי ראש המשפחה- מדי הביטו בפני סונקה לא יכול לעצור ברוחו ויתלוצץ: ״גם את תסעי לקיוב ותתודעי אל סטודנט״... פונקה נסה למקום מחבואה אשר על המטה ושם שננה לעצמה במשך רגעים את ההחלטה- כי בבוא סוניה לבובגה אז היא- סונקה- תנשק לה חליפות ותגיד לה בפה מלא את הדברים המפורשים: ״סוניצ׳קה- לו ידעת - אני מאוסה כל־כך- אני מקנאה ומחשבותי נתונות תמיד לאנשים אחרים - לו ידעת. סוניצ׳קה"... אבל ברגע הפגישה התכנסה סונקה כדלה לבין זרועותיה של סוניה לבובנה ואמריה היו רק תשובות רגילות! אחרי כך- בהיות האורחת מתירה את צרורי חפציה- התהלכה סונקה על־ידה ולטפה פעם בפעם בידה הדקה את שכמה של סוניה לבובנה- אשר גזרתה מלאה במשך ימי היותה בנכר! ותוך כדי זה הוציאה האורחת לוח של תמונה ותרם אותו אל מול פני סונקה: "המוצא חן בעיניך?"-אך גם לשאלה קצרה זו לא יכלה סונקה למצוא מיד תשובה! היא התאמצה וחבקה את סוגיה לבובנה: "את חמודה כל־כך- סוגיצ׳קה"... סוניה לבובנה כאילו גמלה בנכר והלך־רוחה שקט! על שפתיה הופיעה ברגע זה בת־־צחוק קלה- ובתנועה מתונה החביאה את התמונה והוציאה אחרת- גדולה מן הראשונה׳ ומסרה אותה הפעם לידי סונקה... וזו הסתכלה בזוג האנשים. הדבקים זה לזה על־גב לוח התמונה- ולא יכלה לגרוע עין. ומאי־יכולת לחדול מהבטה ממושכה זו - נעזרה פתאם סונקה בדברים אשר היו שגורים בדמיונה: "לו ידעת- סוגיצ׳קה- עד כמה אני רעה. לא חדלתי מחשוב מחשבות על הסטודנט הזה- במשך כל החרף..." בת־הצחוק לא נסתלקה מעל שפתיה של סוניה לבובנה- והיא ענתה דברים פשוטים: "יפה הוא?" ואחרי כך- מדי החביאה את התמונה- הוסיפה במנוחה: "אבל אל תגידי לאיש." אבל סודה של סוניה לבובנה נתגלה מיד על־ידי המכתבים שהתחילו באים מקיוב- וסונקה- בשובה הביתה לימי החג. שמעה מפורש מפי הדודה דבורה- זו הרגילה למלא את פיה על כל דבר: ״בת עשירים! רק פעם נסעה לקיוב - וכבר נמצא החתן!" מכתבה של סוניה לבובנה- ובאותו ערב- כשהוכנה בבית אגרת תשובה בשביל בת המשפחה- בקשה סונקה לעצמה את הגליון המכוסה כבר בכתב עד קצהו- ובסגרה את דלת חדרה אחריה ישבה אל השולחן ותערוך את מחשבותיה. רשמה את דרישת השלום לסוניה לבובנה והוסיפה להחזיק את העט בידה! אחרי כך הרכינה את ראשה כלפי המראה אשר על השלחן והסתכלה רגע ממושך- כשהיא עוצמת את שפתיה ומכנסת אור לתוך עיניה... מבטה הלך הלוך והברק- והיא הוסיפה להסתכל במראה כשפניה קודרים ועיניה רחבות ונוצצות. ופתאם בעוד העט בידה נפל ראשה על השולחן וקול מר- דומה לחריקת גרון׳ הרעיד רגע את כתפיה הדקות• ועוד זמן מה נשארה כך- גחונה ונאלמה- ובכה לא בכתה. מן היום ההוא- במשך כל שארית החרף. לא הוסיפה סונקה להעלות דבר־מה על גליונות המכתבים הנשלחים לסוגיה לבובגה! פעם אחת נמצאה כתובה בתוך עצם מכתבה ש?־1 סוניה לבובנה שאלת תמהון: "מה לסונקה? הנסעה הביתה?"- ואז ישבה סונקה וצרפה בדמיונה בתור מענה כשתים שלוש שורות- וכלן היה נוסח אהבה אחד: "סוניה. סוניצ׳קה- יקירה. נפלאה!״ .. הדברים לא עלו על הגליון- אבל סונקה נשאה בלבה כל הימים את זכר קרובתה אשר בקיוב - זאת העלמה הגבוהה ורמת הכתפים- אשר תחלק לכל איש מטוב לבה וכל איש ידבר אליה נכבדות. בעלות סונקה על המטה של בת־ דודה היה פעם בפעם עולה לפניה- מתוך אחד ההרהורים שלפני שינה- מראה ממראות הדמות של סוניה לבובנה: הנה נראתה במעיל העורות הקצר- שהלם אותה כל־בך- זה שתפרו לה לפני נסיעתה ואשר בלבוש אותו סוגיה לבובנה לראשונה-״באולם לפני המראה. לא יכלה סונקה לכחד את אשר בלבבה: "סוגיצ׳קה- אפשר להשתגע בגללך!״...- הנה היא מופיעה במסבת בית׳ כל פניה מאירים לנכח אשה רוכלת- וזאת האשה- אשר בידיה סל הביצים וצרור התרנגולות- מתאפקת מספוק כפים מדי הגידה את שבח החבה: "אוי סוניצ׳קה- זכורני כשהיית קטנטנה כזאת!""—סונקה היתה כובשת את פגיה בכר- ערפה הדק היה מתגלה ואף זיע קל לא היה עובר בו במשך רגעים רבים. ולאס לאט ירדה על סונקה התרדמה - ובחלומות שינה היה מתהוה איזה שיתוף חיים בלתי ברור! הדברים עלו בחלום ברורים עד מאד- אך הנערה- אשר בגללה היתד. כל המסבה- היתה כעין יצור תאומים אשר קורא לו גם סונקה גם סוניה לבובנה. בבוקר. אחרי ליל חלומות- היה עור ראשה של סונקה כואב מתחת לשערות לכל נגיעה קלה- ובארוך היום ואורח היה נכנם הביתה - אז יש שסונקה היתד, שוכחת את נפשה והיה דומה כאילו נטל עליה להאיר פנים לאותו פקיד מבני עם הארץ ולשמוע מפיו שלום־הכבוד: "בהכנעה גמורה- סוניה לבובנה!״ ... ובעצם היום- בהיות דממה בבית השקט הזה- היתר, סונקה יושבת לפעמים אל הפסנתר המשותק אשר באולם- זה כלי הזמר ששמש לסוגיה לבובנה בילדותה- היתה קופאת עצומת עינים וקצות ידיה הארוכות נחים בלי נוע על חלוקי השן הקרים! ופתאם ושרביט שן אחד- אשר טרם נפח את שארית חייו. נתן צליל רופף - ופקחה אז סונקה את עיניה וכנסה