Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 279

279 ם פ ד י ם חדשים באזניהם כי בך דרכו של עם התורה ביחס אוצרות רוחו? האם לא תחשב זאת לחרפה וכלמה נוראה לעמנו המכונה בשם עם הספר? ולזאת אנחנו חייבים להודות ולהחזיק טובה מרובה לחברי "אחיאסף", כי התעוררו לגול חרפה זו מעל ראש עמנו ולזכות את ישראל באוצר כל חמדה השמור לו מימי קדם,׳בהחלם לתת לפניו "מבחר שירי משורריו ומליציו בתקופות שונות, בהוצאה יפה ופאפולארית ובמחיר מצער, למען אשר תשינ יד כל איש לקנותם". ״הוצאה יפה״ - דבר זה הרגיל מאד אצל אומות העולם, לנכי דידן לאו מילתא זוטרתא היא, וראויה הוצאה זו לקבוע עליה ברכה לעצמה. המו״ל בישראל, כנודע, אין דרכם מעולם להקפיד ביותר על ההדור החצון של הספרים, בהחזיקם כנראה בשיטה קדומה שאין להסתכל בקנקן. זה אלי ואנוהו - התנאה לפניו בכל דבר שתחפוץ, אך לא בספר נאה. הדבר האחרון כמעט נחשב לאיסור משום ״ובחוקותיהם לא תלכו״, כי כן דרכם של הנוים בני יפת להביט אל מראהו החצון של הספר ולדקדק שיהיה נדפס על גיר יפה ובדפוס משובח... חז״ל החמירו בעונש ת״ח שנמצא רבב על בגדו, והמולי״ם בקרבנו מוציאים לאור את נפשות ת״ח, כלומר מיטב דעותיהם והגיוני רוחם , בבלי מכוער נבזה ונמאס בעיני בל בעל נפש לא סרת טעם. ע״כ באו ונחזיק טובה ל״אחיאסף" על אשר למד אל דרך הגוים לעשות כמתוקנים שבהם ולהביא את הברכה אל ביתנו בכלי טהור ויפה - גם ברוך יהיה. אמגם לא.במראהו בלבד ■ יצטיין "אוצר ישראל" של "אחיאסף" כ״א גם בערך הפנימי של עבודת הסדור והעריכה שנמסרה לידי חכמים וסופרים ידועים. הכרך הראשון של ר׳ יהודה הלוי נערך ע״י הח׳ א״א הרכבי המומחה מאד במקצוע זו, והוא הוציא מת״י דבר מתוקן באמת. בראש המחברת נדפס קצור המשא אשר נשא המעריך בעיר פ״ב באספה. "רוב השירים שבזאת המחברת-יאמר המעריך הנכבד בדבר אל הקורא - נדפסו ע״י החוקר הגדול והאמן הנפלא הרשד״ל נ״ע, ואותם הנחתי כאשר יצאו מתחת ידו, ובמקומות שתקנו החכמים הבאים אחריו או שנטיתי אנכי מדעתו הצגתי את ההגהות בסוף המחברת (אף כי כמה מהן.באמת ראויות הן לקנות מקום בגוף השירים). אולם לא בן נהגתי בשירים שהדפיסו או נקדו החכמים גראטץ, דוקעם, יה״ש, פיליב וקאמף, אף בי חייבים אנו להם תודה על עמלם והשתדלותם, אך מפני שלא העמיקו לחקור בשירים קדמונים ואינם מומחים לדבר זה כרשד״ל, לכן שניתי והגהתי בהם על הרוב בפנים המחברת במקומות הצריכים, ובסוף המחברת בארתי טעמי ונמוקי". מתוך ההערות הבאות בסוף המחברת ניכר באמת כי הוא ״העמיק לחקור בשירים קדמונים ומומחה הוא לדבר זה״. בהערותיו היקרות השתדל לציין בדיוק את המקומות אשר שם נדפס כל שיר אצל החכמים בעלי האסופות - גם יבאר איזו מקומות הדורשים באור ויברר שנוי נסחאות ותקונים נחוצים, הכל כיד