Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 276

276 יי׳! פ ר ד־ ס והבת מתה באמת, ויהי האב "כמשתגע בהלום■ רעם וכמכה בתמהון", וכאשר חש לקראתו בנו ויקרא לו "בקול נעים הורד בליות ולב״-להמאושש , פרצו דמעות עיניו ״כנחל מעם גר״.• ויהי בשוב האבלים מבית־הקברות, הזקן. "כגבר עברו יין" וגם רוח הצעיר "בנחל גפרית׳/ והנה לפתע פ ת אם בא רעיון בלב.האח האבל "וימהר וירחץ את פניו ויחלף שמלותיו ויקה מטהו בידו, ומבלי הנד שפה" הלך לראות — את פני אהובתו. ובכן תדע ותבין שאין המקרא חסה כלום וספורנו ערוך בכל נם באהבה עזה כמות, הכל כדבעי. דעת לנבון כמוך נקל שאהובת זיגמונד אף היא היתהאילת אהבים ויעלת חן וקסם נפלא על שפתיה וקוי פניה וכו׳ "לצודד נפש עלם לאהבה". האהבה לפנינה (שם האהובה) קננה בלב גבורנו זה כבר, ועוד טרם נסעו לעיר הבירה ללמוד חכמת הרפואה "נשבעו גם שניהם כי אנדתם באהבה תומד". ודבר האהבה הזאת לא היה כמום עמדם, בי "כל. רעיו וחבריו. ידעוה וכל רעותיה וחברותיה דברו בה". גם אבות פנינה "ידעו מכל הנעשה'" ותעלזנה כליותיהם על אשר הקרה ה׳ לפני בתם אוהב כזה בלי הון עתק כמהר הדקטורים. רק מאביו הסתיר החתן את סוד אהבתו,וטעמו ונמוקועמו, כי מי כמהו יודע את תאות אביו "לשכון מרומים" גם■ "קשה (קשי) ערפו ודעתו הנחרצה". ולא זו בלבד אלא שגם לפני אחותו לא גלה את סודו, והיא לא ידעה את פנינה עד יום מותה. אמנם לפני שנה, בבוא הסטודנט "הביתה לחוג את אבותיו את חג הפסח והנהו מתעתד לעמוד בנסיון האחרון בבית האוניברסיטה", אז גלה את אזן אביו ע״ד אהבתו וע״ד" שבועתו. ויגער בו אביו על חלומותיו ועל אשר טפש לבו מהבין כי בידו לקחת עתה מבנות ראשי אצילי בני ישראל, ויגזר אמר שלא יתנהו ללכת בשרירות לבו. ובהקרא עתה זיגמוגד לבוא לבית אבותיו לפקח על אחותו החולה, לא הודיע לאהובתו דבר בואו כי לא "עתה עת רצון ועת הגות אהבה". בכל-הימים האלה ישב על מטת החולה ואת פני אהובתו לא ראה ״וכמעט אשר שכחה״. ופנינה ידעה את כל אשר נעשה, אף שמעה היום הזה כי מתה אחות אהובה "ותבך גם היא מבלי אשר ידעתה". ויהי תיכף אחרי קבורת המתה ותגיע כנראה "עת רצון ועת הגות אהבה", והנה "פתאם נפתחה הדלת וזיגמונד בא". כשעה חדא עמדו שניהם ״מחרישים משתאים״. וירא דמעות בעיניה ויקרא/ כנהוג: ״למות אחותי תבכי, חמדת לבבי'! מה יקרת, מה נעמת!" ופתאם רעיון אחד ״עבר כברק בין משכיות לבו", ויתעורר ויקרא לפנינה ״בקול נעים״ כי תרחץ ותלבש ■ מחלצותיה ותלך אחריו למקום אשרם בחיים, ותעש כדבריו מבלי דעת אנה יובילוה רגלי.דודה.— וזכריה האב עודנו יושב נדהם על מקומו "ופתאם נפתחה הדלת" והבן בא וידו אוחזת בימין פנינה ויציגה לפני אביו, בפנותו אליו •״בקול ערב" ויאמר: ״הנה מתה אחותי, מתה בתך לבלי שוב עוד, ואביא לך בת חדשה תחת אחותה אשר לקחה ה׳״. זכריה לטש את עיניו על פנינה וישאל מה היא, והבן השיב תשובה כהלכות ספורי־אהבים : "היא הנה דמי לבבי, היא מה עצמותי ונשמת אפי וכו׳ ״, ופנינה אף היא תשיב אמריה: ״אבי! בת נאמנה אהיה לך כיוצאת חלצך... בת אשר תנחמך תהת בתך הראשונה״.'ותתן פנינה את קולה בבכי, ויבך נם האב, ויבך נם הבן, ותבך נם אמו בכי גדול. ותוסף פנינה בקסם שפתיה ותקרא באזני הזקן והזקנה: "כי תפרידו בינינו אז תמיתו גם את בנכם גם את הבת החדשה אשר תאמר להיות באמנה-אתכם וכו׳", ופתאם תחת קול תאניה ואניה נשמע קול נשיקות־פה בבית האבלים, וישק הזקן לפנינה על מצחה, והיא השיבה "עתרת נשיקות" על ידיו (ולא יפה אמר שלמה: טוב ללכת אל בית האבל?), ועוד הפעם גם זיגמונד נם פנינה נשקו את. ידי האב והאם, ויוסיפו לספר באזניהם ״את גודל אהבתם, את יגונם לפנים ואת ש מ ח ת ם הפעם", וכעבור ימי אבל האחות חננו את חגי ברית התנאים למז״ט . ובכן הבת מתה - תחי הבת! המתה תנוח בשלום על משכבה ולהנאהבים והנעימים בחייהם אורה ושמחה ויקר אהבה בתענוגים. מה תאמר אתה על ספור־אהבים נפלא כזה, הנוקב ויורד עד תהום חקרי הלב וסתרי חביון הנפש? האם לא תקרא נם אתה עמי: הנה לא ינום ולא יישן שמר ישראל! האמנם חומר יקר כזה ביד יוצר מומחה בשמ״ר האטתי בל״ם התרחב והתפשט לרומן בעל ח׳ חלקים עם פרולוג ועפילוג, ובחרס צמצם את בל היקר בה׳ עמודים ובלי בל פרולוג ועפילוג. גם זו לטובה!- ראוי היה לספר עור באזניך גם את תוכן הספור השני "האשה וילדיה ׳(רגע אחד בחיי משפחה'בישראל)", אשר לא נופל הוא בטוב טעמו מאחיו הבכור,