Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 275

275 % צזגתביס ממידד לאלדד אין מגמתי חלילה להתוכח עם בעל ״הציון״ ולהוכיח לו את משוגתו, כי למטרה זו יש בידי תחבולה יותר בדוקה; היינו להביא דברים אחדים מהמאמר "ש״ע שפה חיה" ב״השרוך עצמו, וז״ל: ״לטובי סופרינו כגורדון ובו׳ היו שנות השבעים, שנות בהלה ושלילה , ח פ ש מ ג ר ע ת ב ב ל ד ב ר אשר בטרדיטיון <מםורת> יסודו, אנליסת <נתוח> כל. מנהג• מסורותי. וחיי הלאם החמרים והרוחנים ובו׳ כאשר קמו סופרים שטעמו בקצה המטה בדבש ההשכלה ויתאמצו להבזות את הרבנים בעיני העם ובו׳ פרי התקופה הזאת הם קוצו של יוה בין שני אריות ובו׳'". סתירה גמורה וחלוטה לעיקר דברי בעל ״הציון״, האמנם כותב ״הציון״ הוא; כפי הנראה, עשוי לבלי חת מפני דעות של סופרים אחרים, וביחוד הצעירים, כי בפירוש יאמר ב ציונו על הרבה מצעירי סופרינו שלעת עתה הם עוד גמדים כי "יחסר להם למודים וידיעות וקריאה נפרצה בספריות כל העמים ולא רק בשפת רוסיה ואשכנז״; אבל בעל.המאמר השני מחויב להיות.בעיניו בר םמבא;בי תחת המאמר ההוא חתום גם כן באותיות לאטיניות שמו המפורש; הוא ולא אחר; אשר בל״ם לא יחסרו לו למודים וידיעות וקריאה נפרצה בספריות כל העמים. ובבן - יכה יוסי את יוסי או 11<!086ז• את ן1?086ג... עוד יש פחה מצוינה בסוף ״הציון״ הראויה לשימה על ״נם להתנוסס״: בעה״מ; אחרי גמרו את ההלל על המשורר; יסיים בהאי לישנא: "בין הכוכבים המזהירים אשר הגיהו אור על אירופה במאה האחרונה; בשילר; גתי; בירון; דיקנם; ויקטור הוגו; ארטר, סמולנסקין וכאלה יחד נם כבודו״. מה החלום הזה, אלדד אחי? גל עיני והבינני פשר דבר אם תוכל. ארטר וסמולנסקין בשורה אחת עם גיתו ובירון־אל אלהי הרוחות, הזאת היא תולדת ״קריאה נפרצה בספריות כל העמים״? הרואה סופר עברי חדש, היודע אתה מה הוא מברך: ברוך משנה הבריות! עתה תרשני נא לפסוח על איזו דברים קלי ערך מן הדברים שאינם מעלים ואינם מורידים, והנה באתי לחלק הספורים. בחלק הזה יש שני ספורים קטנים "במקום בת" ו״האשה וילדיה״, שניהם מאת ראובן א. ב ר ו ד ם. דעתי ע״ד ספורי ברורם בכלל גלוי וידוע לפניך. ספורו הגדול ״שתי הקצות״, אשר בו חפץ לתפוש מרובה יותר מדי כחותיו,, לא עלה בידו היטב, אך לספורים קטנים יש לו כשרון בודאי, ועל איזו מספוריו משוך חוט של חן מיוחד. אבל שני הספורים האלה קראתי ומאד השתוממתי ג הזאת נעמי? הנה לפניך בקצרה תוכן "במקום בת/ שהוא הספור הראשון או "במקום ספור" ן איש היה בארץ ושמו זכריהו ולו בת יחידה ) כמובן, ״כלילת יופי, רבת החן; נעלה ורוממה על כל בנות גילה ונזר תפארה על ראש אבותיה״. אמנם גם בן יחיד היה לו אשר ״לא נופל גם הוא מאחותו בשכלו, דעתו ותמתו/ אפם הבן־יקיר המרה לא אחת את פי אביו, וגם עתה ילמד חכמת הרפואה באוניברסיטה אשר בעיר הבירה בעוד אביו רצה דוקא לראותו בתור עורך דין וסנגור . ויהי היום ותפל הבת היחידה למשכב ומהלה עזה עברה על נפשה , ויבהילו האבות ע״י הטלגרף את בנם יחידם כי "יחיש ימהר לעזרת אחותו ברופאים". ויבא זיגמונד (כך שם הבן) והאבות האמללים "חזו מבין עיניו את יאושו ומפיו הצילו דבר עצב כי מחלתה אנושה".