Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 255

355 דתורה וד חבצ<1! יושכל למצוד, ולאזהרה ענין כלל וכו׳ שהם יחשבו, שאם יהיו אלה התורות מועילות, בזה המציאות שנבינה אנחנו, ומפני כך נצטוינו בהן, יהיה הדבר, כאלו באו ממחשבות והשתכלות בעל שכל, אמנם כאשר יהיה דבר שלא יושבל לו ענין בלל, ויהיה בלא ספק מאת השם בי לא תעלה על לב האדם לדבר מזה... כאלו לדעת א ל ו ח ל ו ש י ה ד ע ו ת, יהיה האדם יותר שלם מאלהים, כי האדם, הוא אשר יאמר ויעשה מה שמביא לתכלית אחת, ו ה ש ם לא יעשה כן וכי חלילה לו חלילה , אבל העיון בהפך מזה, כי בבל יש כונה, והבונה כלה להועילנהו ובי ואם יהיה ענין שלא יודע לו סבה, למה יאמר במאמינו או בעושהו שהוא חכם ונבון כאמרו "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה"?.. י־ וכה יהלך מחברנו ב רגש וישמיע "נעשה קודם לנשמע", בלומר הרגש קודם לשכל במעלה ועליו תתמך התורה, עד באו ״להציץ מן החרכים״(פ״ו בספרי, שם ירחיב את פיהו וידבר על "הקרבנות" ויאמר שגם אותם ידרש הרגש מן האדם. ענין הקרבנות כבר נודע מה שדברו בו: הרמב״ם והנמשכים אחריו מצד אחד ובעלי הקבלה והרמב״ן בראשם מצד השני. לו בא מר א״ז להוכיח על הברח קיומם בעבר ובעתיד מצד האמונה, כמובן, שלא הייתי מוצא כל טענה ומענה כנגדו, אבל אם הוא בא עלינו בעב הענן, בחקירות עקומות ובהיקשים עקלקלים, אחשוב לנחוץ לערות מקור הקרבנות כולם . עוד אלפי שנה לפני נתינת התורה, מיום שהחלו בני האדם להתפלסף ויגיעו עד הדעת שיש גבוה עליהם, חפשו בני האדם אחרי אמצעים שונים לכפר את פני "הגבוה" הלז וישתדלו למצא חן בעיניו. "החפוש" הזה וההשתדלות הזאת נקראת "עבודה". סדרי העבודה שנו בעם ועם כשנוי השגותיהם ב״גבוה" מהם. שנוי השגותיהם בו נהיו משנוי ארצות מגוריהם: העמים אשר גרו בארץ שכחות רעים שבטבע שולטים בה וגורמים רעה רבה ליושבים בה, החזיקו את ״הגבוה״, או את א ל ו ה י ה ם בתור בחות מזיקים, אוהבי־ רע וחפצים באסון האדם ־ לכן קוו לכפר פניהם בקרבן אשר יגרם עצב לעם או לאיש וישקיט את תאותם, ויקריבו להם את פרי בטנם, את ב כ ו ר י ה ם וכאלה; ואלה הגרים באקלים טוב, אשר כחות הטבע הטובים שולטים בה, ויראו באלהיהם אוהבי־טוב, החפצים בשלות האדם, הם הבינו כי "הקרבן שלו" בהיותו אדם נברא בצלם אלהים לא נדרש להיות ״בטול היש של עצמותו״(לשון א״ז צד 84) ויביאו לו רק מ ק נ י נ ם קרבן. בהיות הדעות הללו מקובלות בעולם הקדמוני, בימי ה י ל ד ו ת של העולם, הלא לא נתפלא אם קין והבל הביאו את קרבנם, אם נח הביא את קרבנו - בפי,. שיאמר החכם מר א״ז, בצד 82- "בלא שאלת חכם", ואם גם אברהם אבינו אמר להביא את בנו יחידו אשר אהב לעולה על גב המזבח, טרם יקרא אליו מלאך ה׳ מן השמים: ״אל תשלח 'דך!״... וכל שגבר השכל על יצר האדם, כל שנזדככה השגתו באלהים