Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 256

פרדס 256 וירע שלא בדמותו של אדם ובצלמו הוא. וכי אץ לו חפץ באשר ערב לחיך האדם; אחרי הבינו שחפץ אלהים רוח נשברה. אחרי התבוננו בצדקת אלהיו וישיג אותו בתור כלו טוב, כן השתדל להתרומם אליו ולמצא חן בעיניו בהתהלכו לפניו בדרך ט ו ב י ם... זהו חנוך דתי העולה למעלה למשכיל. חאת היא ההתדבקות באלהים לטובת המין האנושי... ועל ברחנו נודה שהתורה רצתה להביאנו לידי השלמות הזאת בעבודת אלהים - בראותנו את ההגבלות הרבות שהגבילו את הקרבת הקרבנות ג לשם ה׳. אצל המקדש. מזבח ארמה והכהן דוקא יקריב; ויבאו החכמים והעלו תלי תלים של הלבות בלשמה ושלא לשמה. למען המעיטם בעבודה הזאת... ולא כן בתפלה. שהותרה לבל איש, בבל זמן ובבל מקום <מו״נ ג. ל״ז)~ היש לנו מופת חותך יותר מזה! ואם יאמר האומר "כי רק קרבנות בעלי חיים נכבדים ביותר. יען וביען בי ממשלת האדם על בעלי חיים לכבוש אותם תחת רשותו. בזה נכר יתרונו וזהו קנינו היותר נכבד/ ואם׳ יבא הבא אחריו ויאמר כי על האמריקנים או האפריקים להביא קרבגות אדם, יען כי העבדים "המה הקנין היותר נכבד בעיניהם. ובזה נכר יתרונם״ - מי יאמר להם מה תדברו. אחרי שלא "השכל" רק ״הרגש״ מדבר מתוך גרונם!!.. ואל תדמו שמר א״ז יטעים לכם דק את הדברים הכתובים בתורה. כי הוא י ש כ י ל לתת טעם גם על אשר ענין ״העולם הבא״ לא נזכר בתורה בלל. לא כאשר כן יחשבו החפשים "יען׳ שבל יסוד וטעם וכונת חוקי התורה ומצותיה ומשפטיה על ציר האושר הארצי יםובו״~ חלילה וחם! אלא משום כן לא נזכר ענין "העולם הבא" בתורה משום דקרא קשיתה בספר יחזקאל... ובה יאמר - בקרוב לשון -"לו פרשה לנו התורה בפירוש שיש גמול על המצות ועונש על העבירות. בי אז על ברחה ושל מי?) היה מחויב הגמול והעונש להתקים. וממקרא מפורש ביחזקאל (סי׳ י״ח) "והרשע בי ישוב מכל חטאתיו אשר עשה וגו׳ ובשוב צדיק מצדקותיו ועשה עול וגו׳ הראשונות לא תזכרנה״- אפכא מסתברא!.. ואיך היה משה יכול לכתוב בתורה היפך הכתוב מפורש ביחזקאל? .. ואל תדמו כי רק ״בתורה״ ידיו רב לו. אלא גם בכל שבע החכמות. רק יש אשר מרוב בקיאותו ישוף דבר מזכרונו. על שיטת בעלי האטמים. למשל. האומרים שיש כה דוחה וכח מושך בכל אטם ואטם. יצחק ויאמר כי שבחו משנה מפורשת "אין שני הפכים בנושא אחד". ו ב צ ח ק ו לא עלתה על דעתו כי יש אשר נאמר שיש באדם אחד יצר טוב ויצר רע. לפעמים יגבר הטוב על הרע ולפעמים יהיה להיפך. הכל לפי חום התאוות... ובן גם בבה הדוחה והמושך יגבר האחד על השני הכל לפי מדת החום באטמים; או לו זכר כי חכמי דורגו הענוים יאמרו שרק ״מ ראות הטבע נגולו לפנינו אך לא הטבע ע צ מ ו; כי סודות רבים נגלו