Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 254

פ 1* 1 כ* 254 הנפלאה הזאת הוא חוזר עוד גם בפרק ״ראש אמונה״ <48). אבל כאן ה ב ן שואל: הן לולא צ ו ה לנו ה׳ על "כבוד אב ואם" ב•,קום ועשה׳/ הרי אז לא ה י ת ה המצור• של״ככד" סמוכה אל "הלאו הגדול והנורא" של "לא יהיה לך" וגו/ ולא היה מר א״ז דורש בהם סמוכים, למען אסרה עלינו משום "עבודה זרה׳/ ולא היינו מצפים איפא להיתרו הגדול והנורא, אלא היינו נוהגים בה היתר פשוט משום שהשכל מחיבה, כמו שגופו של אדם מכובד עליו מצד השכל!... זאת ועוד שנית, מי היה אוסרה עלינו? ה ר נ ש או השכל, שאין לו כל שליטה בעולם על דעת ״הונה הדעות״... האם הרגש היה דורש סמוכים, ו ה ר נ ש היה דן קל־וחומר? .. אתמהה!! האות והמופת, ״כי התורה הטבעה על אדני הרגש ולא על ה ש כ ל״ הוא, כי התורה תשען פעמים רבות ״על הנסים, התשועות והנפלאות שנעשו לאבותינו ולנו, שאך הרגש יאמין בם ויתפעל עליהם״... ולא הלי ולא מרגיש האי גברא חכימא, כי הנסים לא עיקר המה בתורת היהדות, וגדולי החכמים אחדו את התורה עם החכמה; כי תורת משה לא היתה מעולם לא פלסופיה, לא אמונה ולא תורת הבהגים, אך תורה מדינית בכלל, הכוללת הקים ומצות, משפטים ישרים וצדיקים לטובת הקבוץ והפרט, וכל תכליתם היא בעצם ועיקר-התאשרות תמידית של האומה על האדמה הזאת ולמען ייטב לה על הארץ הזאת, לא זולת זה... או במלים אחרות: ״התורה, היא ממשלת החיים התוריים, היא אוצר רוחניותה, תכונתה וסגולתה המיוחדת לחיי עם ישרון בארץ אבותיו ובחיי המדינה, המיוסדת על אחדות האלהים הפשוטה, אחדות האומה ואחדות התורה ועל שווי וחרות במחשבה ובמעשה של כל האומה בשוה, ותכליתן - אושר הכללי והפרטי׳ *) . דת היהדות איפא איננה תלויה כאותות ובמופתים, ולא יבטל אפילו עיקר אחד מן הדת אם לא נבין לאפשרות הנסים ׳עקרים, מאמר א׳ פ״ם, ולכן "בעת שרגש הדת של כל עמי ההשכלה הלך תמס לקרני שמש ההשכלה ההולכת ומאירה, רגש הדת של היהודים לא אבד כלום״... לכן גדולי החכמים לא נחה דעתם מן המופתים והפלאות, אשר התנחלו בעם בעודנו נער, ונהפוך הוא, כי המופתים היו להם כפגימה בכבוד■ שלמעלה, במ״ש (שבת נ״ג ב׳> 5 ״כמה גרוע אדם זה שנשתנו עליו סדרי בראשית״!.. אבל חביבנו מר א״ז והוגי דעות כמהו יעריצו ויקדישו רק את האות ואת המופת, ואם לא ה ו א אינו כלום... אמנם יש להם על מה שיסמכו, לכאורה, כי אם נאמר שבשכל נחקקו חוקי התורה ויש כונה קודמת ותכלית מאוחרת להם, הלא נוכל ליחסם גם לבני אדם, לכשר ודם, אבל אם נאמר שאין השכל משיגם אז על כרחנו רק מאת האלהים יצאו; אבל זאת כבר ראה רבגו משה בן מימון ויאמר (במו״ג ג׳ ל״א>: "יש מבני אדם שיכבד עליהם נתינת סבה למצור• מן המצות, והטוב אצלם שלא *) "היהדות בזמן העבר" לפ׳ מיעזעש —"המצפה" חוברת ג. ד.