Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 180

Scan of the page — Image: UB Frankfurt, Visual Library (IIIF)

Journal: Pardes
Volume: 2 (1894)
Date: 1894-01-01
Page: Seite 180 (sequence 194)
Language: Hebrew
Belongs to: journal volume
OCR quality: 59% known words query
IRI: …/8003959-8004266--502-8004459
Visual Library: page viewer of the UB Frankfurt

No entity mentions on this page.

OCR text

פרום 180 פוסע פסיעה גסה ורץ לפני אשתו ויוצא ונכנס לפניה. גולם נותן הלבוש על ידי אשתו ומשמשה; ותלמיד חכם אשתו מלבשתו ומשמשתו. גולם כשמזמן אורחים לביתו לשחק בקוביא אשתו מצטרפת למנין ומשחקת עמם בל הלילה; ותלמיד חכם כשחבריו באין אצלו אשתו מוזנת להם כוסות של חמין ומשמשת אותם, וביון שנמרה עבודתה אין לה עוד מקום ביניהם; והיא ממהרת והולכת מעיניהם. וכך היה הדבר באשת רבי שלמה ובבנותיו. אנחנו עסקנו בשלנו, ומרוב שיחה הסחנו דעתנו מהן ולא ידענו בשבתן ובקומן ובצאתן, עד שנשמע קול דבריהן וזרם שפעת הרוח, שנדחק ובא בזעף, וקול הנפת הדלתות בפרוזדור - ונתעוררנו כאיש יעור משנתו. לאחר שעה קלה נכנסה אחת מהבנות ולחשה לאביה: -אבא; בחור אחד בא... ללון הלילה בבית־הספר הוא מבקש. - מה? בחור מן השוק; ולינה הוא מבקש!- קרא רבי שלמה משתומם ומתרגז- לא בכדי הוא וערמה יש בזה. במה עושק ונזל בעיר על ידי מרמות באלה.- יבוא! בחור עני; דבא ושפל רוח; כבן שבע עשרה שנה; נראה בפתח. שמלתו לעורו מטולאה; לחה ורטובה מגשם; והוא עומד מרעיד וכובש פניו בקרקע. י מאין הרגלים; בחור; ומאי בעית פה בחצי הלילה? - שאל רבי שלמה בפנים נזעמים. - מקום ללון - גמגם הבחור בלחש ~ גר אני. - וכי מלון אורחים בית־מררשי? - לגלג רבי שלמה - הא מנין לך? לשון ערומים ידעתי. לך לשלום! כשם שנכנס הבחור בחשאי כך יצא בחשאי; נכנע ונענה וכאלם לא פתח את פיו; אך עיניו הביטו אלינו- ואי שמים; כמה מגלות של פגעים ויסורים; כמה יגון וצער; הכנעה והשתפכות הנפש ותחנונים נתפרשו בהבטה זו!... פני רבי שלמה הכסיפו לאחר שיצא הנעלב; וישב משומם שותק ומחריש בנפש עגומה. וצורתו נשתנה כל כך; עד שלא היה בעיני רבי שלמה זה; שראיתיו קודם; ולפני סבא מדוכא כחרם הנשבר ועור פניו מקופל ומקומט מזוקן. אף עלינו היתה שורה רוח של עצבות, זה גוהק וזה פוהק וזה מעטש ואין דובר דבר. בחוץ הולך וסוער הרוח; מתרפק על החלונות ונושב מן החרכים; תוקע ומריע ומיבב בארובות העשן ומתאמץ להתגנב אל הבית. קמנו ויצאנו בפחי נפש והלכנו איש לביתו. למחר נתכנסנו עוד הפעם בבית רבי שלמה בערב ונתודע לנו; שהוא חש בראשו ולא יצא כל היום מפתח ביתו. אף על פי כן נכנסה אליו אשתי להודיעו אודותינו; ומיד זמן אותנו אליו לתוך חדרו. החדר אינו מרווח הרבה; אבל בו שורה נחת רוח; טוהר ונקיון בכל זויותיו; ומתוך כתליו וכליו וארונות הספרים נכר; שדירת

Text as recognised by OCR (ABBYY FineReader), without corrections. Entity mentions: TagMe (2021); their positions were matched to this text again.