Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 179

179 בימים ה ה כ! ובית עכביש בנינו, אם לא שנאמין בתמימות; שחוקרי קדמוניות יהודאין נביאים הם ואנשי הרוח; ובחלום וחזיון דמיונם הם תאים ראשונות ובוראים יש מאין ברצונם; על בל פנים די שתתן להם קופא דמחטא; ואת הפיל לעייל בה הרי זה יבראו בעצמם. אבל מי יודע אם יהיו במותם בדורות האחרונים... וכותב קורות העתים ביגיעת נפש ובינת אדם; שיהיה בימים הבאים, הוא יחייב את סופרי ישראל בזמננו ויתנם לחרפה; בשביל שלא עשו חיי עמנו מעין לספריהם ולא מסרו די חומר להבונים אחריהם; ויהבלו במאמריהם ובספוריהם בדברים של מה בכך ובחזיונות שוא לא היו לעולמים אלא בדמיונם. וביותר עתידים ליתן את הדין הסופרים האלה-הוסיף על דבריו; רומז בעיניו ומורה באצבעו על רבי שלמה-סופרי זמננו האלה; שהם יודעים את רוח בני עמנו ומכירים מעשיהם ומנהגיהם של הקטנים עם הגדולים והיו מתרשלים לרשום בל זאת בכתב אמת. - רבותי, רבי מענדעלי מתירא שמא תשרפוהו בהבל פיכם!- אמר רבי שלמה בפנים שוחקות; כשראה שאני מטורף וצורתי משונה מתמהון ובלבול החושים - שלום לך; רבי מענדעלי; ושלום להכתבנים! המחברים; בשעה שיושניןודורשין;האש מתלהטת סביבותם; ואין זו אש אוכלת; חלילה; ללהב יוצאת ולדליקה; אלא היא רתיחת דמם ורוחם; וכל דבריהם של תלמידי חכמים; אפילו בשיחות חולין; כגחלי אש. יודע אני אתכם; חברי, שאינכם בעלי דין קשים כל כך בלבבם במו בפיכם; ולא בנגד בל הסופרים, חם ושלום, דברתם אלא בנגד מקצתם. ואם היום גברה מדת דינכם יותר מבשאר הימים; ידעתי למה היא. השעה הזאת שעת זיקין תועות ורוגזה בחוץ ונתרגזה גם רוחכם ביותר. ומבשרי אחזה זאת; נם עלי נפשי תשתוחח מפני הרעש והזועות; רוחי בים נגרש בקרבי ואתרגז היום. לא יום רצון עתה; אחי!-אף זאת יודע אני; שבכלל אלה העתידים ליתן את הדין; לדעת חברנו זה; על שהיו מתרשלים בכתיבת דרכי החיים בזמנם; גם אני במשמע; ולי הוא רמז בדבריו. אבל מה שיוכל ללמד עלי זכות הוא מעין זה שאירע; לפי האגדה המסורה; לארונו של מחמד התלוי באויר; מפני שהוא נתון בין שני מגניתים מבאן ומכאן; ולפיכך... רבי שלמה הפסיק דבורו מפני שיטפא של רוח קרה; שנדחקה ובאה פתאם מחוץ לתוך החדר ומכהה אור העששית; וקול דברים ובהלה בין בני הבית נשמע בפרוזדור. אשתו ובנותיו של רבי שלמה הרי הרגישו בעצמן; מיד לאחר שתית החמין, שהן כמיותרין במושב גברים שיש ביניהם דברי תורה; ועמדו ממקומן ונשמטו מן החדר. נשים של תלמידי חכמים ודאי יש להן חלק לעולם הבא; מפני שאין להן כלום בעולם הזה אצל בעליהן. הרבה דברים בגולם וחלופיהן בתלמיד חכם: גולם מרבה שיחה עם אשתו; קל וחומר עם אשת חברו; ותלמיד חכם אפילו עם אשתו אינו מדבר. גולם כשהוא מטייל עם אשתו פוסע לצדה פסיעה קטנה ויוצא ונבנם אחריה " ותלמיד חכם