Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 181

181 בימים ר. ה 6 קבע הוא לתלמיד חכם. רבי שלמה ישב בהסבה אצל שלחךהםופרים,שקוע במחשבותיו ועיניו סנורין, ולפניו נייר כתוב ומחוק בהרבה מקומות וקולמוס, שעדיין לחלוחית של דיו בו. כשנכנסנו לא היה מרניש בנו מתחלה, ואחר כך נתעורר וקבל אותנו בסבר פנים יפות. קיימנו בו מצות בקור חולים כמנהג יהודים. בנוהג שביהודים, כשבאים לבקר את החולה הם מהתלים התול של חבה בו ובמחלתו, שאינה מצויה לדעתם אלא בדמיונו, בכדי להפיג צערו וכאבו, ואומרים לו דברי כבושין, איש על פי דרכו. זה אומר: יהודי שפקח הוא ובעל אשה ובנים מה ראה לשטות זו, שיפול למשכב ויהא חולה, בתמיד,! וזה אומר: בטל את מכאוביך והסיח דעתך ממחלתך, שלא תפארת היא לך, זכור לבוגרותיך והשתדל לרקד במהרה בימינו, אם ירצה השם, ביום חתונתן. ומביא לו ראיה ממנו בעצמו, מהאסטומבא שלו, מחולי מעים ומדוד, שוקים ומיסורי מרידי״ם, שהיו מצירים לו מאד, אף על פי כן... אין כלום, והוא חי וקים, ברוך השם!- בשעה שחברי היו מאריכים בדברים כיוצא באלה, וכל אחד בא אגב במיני רפואות משונות, במומחה ובעל נסיון, והוא ערב בהן, הייתי מבליע דברי בנעימה, מקצר ואומר: אי, רבי שלמה!- רק כדי לקיים מנהג ישראל ולצאת ידי חובתי. בענינים כמו אלה ובבל מיני נחמות וברכות לבל מאורע ומאורע הדיוט אני שאין במותי. רבי שלמה מזיז עצמו ממקומו והולך ומוציא מקופסא חבילה קטנה, מתירה ומניחה לפנינו בדברים אלו: - הסתכלו, רבותי, במד, שיש בה לפניכם. - כפתורים אנו רואים - אומרים אנחנו פה אחד - כפתורים של עצם חיורא. ומאי קא משמע לן? - אלו הם הכפתורים משמלתי האחת לעורי, כשהייתי גולה בילדותי ממולדתי במדינת ליטא, כארבעים שנה קודם לבן-אמר רבי שלמה במנוד ראש. - אבל מה שייך ענין כפתורים לחולשת גופך, וזכירה זו עכשיו למה היא? - קשה לן קושיא גדולה. - אוי, שייך ושייך וסמובין הם מאד, והלואי שלא נשכח זכרם ממני אתמול - מתאנח רבי שלמה במרירות וחוזר ויושב על בטאו, מעצם עיניו ושותק וצולל בתהום מחשבותיו, ואחר כך הוא מעמיד פניו עלינו ומתחיל ואומר: - הריני מתודה לפניכם, רבותי, שמתוך חמימות מזגי במדה יתרה נכשלתי אתמול בעבירה חמורה והברחתי מפני בנזיפה נער מסבן, נעזב ונודד, עירום ורעב, שהיה בא ומבקש לינת לילה אצלי, בבית־י־מדרשי, בליל חושך ורוח וגשם וצנת שלג. לא,רבותי,לא במרמה בא,והוא באמת גר ונודד,ולא עוד אלא מבחורי הישיבה שבליטא הוא. בל זה נתברר לי מיד לאחר יציאתו- מתוך עמידתו בכובד ראש והלבשתי וגופה של בקשתו בעצמה. בבקשה זו לא יבוא אחד מבני המקום הזה, ולא תעלה