Ha- Meʾasef · 1811-01-01 · (1811) אדר תקעא · p. [Seite 29]

המסוה-על ־פניו; וכל העומדים עליו ישחקו וירוט/ וגס הילד ישתק / אח״כ נקח מסוה מאוס ונעשה בה כאמור; עדי נקח חסוה נורא ומבהילה והנער ע״י הדעת וההרגל לא יירא עוד, בדעתו כי ־אך הסוה היא. וכן נעשה בכל דבר. להעביר פחד החשך מלב הנער, תולין הילד בחברת ילדים אחרים משחקים/ למקים חשכה ושס ישתעשעו שם יצחקו / וגס אנו נשחק ונשתעשע עמדם. עדי ייטיב להם החשך ולא ידעו מגיר. געת הרעם נרחיק,את הילדים מחברת אנשים סכלים היראים ונלך השדה או הגנה עחהס/ שחה נראה ונביטה יפה קרן האור ונגילה/ שחה נשמעה קול אלהיס ונרונה והילד ישמח גס עמנו/ ובזאת נסיר גם פחד הזה מלבב הנעל4 אשר הסכלים פוחדים ורוגזיס ממעשה אלהים הזה . ויש אשר בעת הרעם יתאספו אליהם אנשים רבים ׳ או ישכבו במטה ויכסו אזנס ועינם בכרים וכסתות לבלי ישמעו ויראו גדולות אלו * אוי להם/ כי יגמלו להם רעה בפחדתסזאת, ומה תועיל להם כל זאת; האס להנצל מאבני אלגביש ולהבות הברק? הטבע תעשה רצון אלהים/ ותלך בדרך אשר גבל *לה/ בהשתלשלות הסבות / ומה יועילו הפחד/ הן רק להחליש גוי ולחיות חיי צער הלא טוב מאוד כי ארגיל נפשי בנוראות אלו/ ולו ימצא בהם היזק וסכנה לעתים דחוקים מה אוכל לעשות נגד בני עליון / הן מוכרח אני לטף ראשי ולהצדיק עלי את הבריאה. ואם ארגיל נפשי להיות לי לב חזק לא אירא עוד וטוב לי/ וכאשר עשיתי לנפשי. פחד ראוי; כגון פחד מכלבים עזי פנים / או חים ואש נכון מאוד; לשחור נפשו מסכנה/ אן גס לא טוב גס בזה לפחוד