Ha- Meʾasef · 1811-01-01 · (1811) אדר תקעא · p. [Seite 20]

(דאם קייגענטהוחסרעכט) כ״א על1 החבטה המיוסרת בחקי השלמות הנצחיים, ואשר לא חיסרנו בשוטים למען תכריח אותנו הכרח טבעי כ״א הכרח קןוסרי מסכים אל טבענו באשר שגם השכר ועונש הס סבות גורמות (י!£טי5י1) לבד לא מכריחות*, לכן תהא פל מגמתנו לעשות את החוב הנ״ל כפי יכלתנו. אחרי אשר גדרנו את גדר החק הטבעי וחובור? הצדק כבר הוכחנו בזה את יסודות חכמת המדות גדרן מופתי והנדסי אף שאינם מבוררים בהחלט כמופתי ההנדסה (א) לפי שגם שאר החכמות מחכמת הפיליסופיא אינן מוכשרות אל הברור הנ^ל (ב) לפי שחכמת הטדות מיוסדת על חכמת מד-ז שאחר הטבע ודא תהא א״כ יותר מבוררת ממנה. החוקים הכוללים של חכמת הסחת המעשית ( דער כראקטישען ח£ראל) כל עור שיתעסקו בהישרת וזרגשותינו ופעולותעו, הם מבשרים אל הברור היותר מחלט, והיותר שלם: החוקים מזה הטין הם עד״מ ׳׳ אהוב את הצדק; כבוש את יצרך דכדומה. לא כן החוקים המיוחדים של החכמה הזאת התלוים לרוב במקרים רבים המשתנים כפעם בפעם בסבה מה׳ וא״א להביאם תמיד אל התכלית הבירור׳ ואמתתם תלוי' באומד הדעת כפי נטיתו פחות או יותר אל. האמת; לכן באופנים כאלה אי אפשר לאדם תמיד להעמיק בחקירה למען הגיע אל מקור החובות המוטלים עליו ולבנות יסוד הנהגתו בהק ברור ונכון, מה גם שלא יכשר הדבר תמיד לחקור חקירות עצומות ונשגבות בכל עת אשר נרצה לעשות את המוטל עלינו— אולם על מי נבטה אז למען לא נכשל אם לא על הרגשתנו? החוש הפנימי הזד* הוא