Ha- Meʾasef · 1811-01-01 · (1811) שבט תקעא · p. [Seite 22]

— .נד — btt שתי׳ דרכים *, זזאהת היא דרף ההרגשדי? הפנימית אשר על ידה אדע היותי משכיל. ואקיש מזה על מציאותי בבירור ־ השנית היא הדרך היותר קרלבה ׳ ר״להדוך מן האפשרות אל המציאות אשר ממנה נדבר במה שיבוא. החכם דעסקארטעס היה הי־אשיז אשר המציא את שתי הדרכים הנזכרות; כי לפניו יסדו החוקרים את חכמת מה שאחר הטבע עלנסיון החושים׳ ובסבר. הזאת היתה החכמה הנזכרת עלולה תמיד אל מחלוקת המספקים ( פירהתניסטען) והנה אלה הם המונעים אשר ימצא החוקר במה שאחר הטבע בקושי המושג עצמו. ולא אלה בלבד פי אם ג״כ מונעים יותר גדולים מהם אשר יולדו מרוע לב האדם וחסרונותיו' (א) ההנדסי ישים תכלית חקירותיו השגת האמת לבדו׳־ובבחינה הזאת לא יתפעל לבו אם עד׳'מ מציור הקו עם הקוטר(לער טלונגעכטי! קיט ערקלעהרענדעפרכתלתגיע) והייז תקיש מפעולות הנפש הנכללות על האריה העצמיים .אחרי התמוה הזאת תבוא החכמה האלהית הטבעית (דית נאטירליכע טהעא. לתגיע) תשר תחקור על מציאת עצם נעל גלי תכלית / נורת וחושל העולם כלו , כל החכחית החלה השייכות תל הפיליסופית העיונית נקראות: מה שאחר הטבע ( חעטהאפיזיק ) . אולם חלקי הפיליסופיא המעשית הס: חכמת המוסר (חתרתל) והית נוחנת תת החונות המוטלים על התלם ותת האושר החושג נשחירתס. הכמת המשפט הטבע (לאס גתטוררעכט) הנותנות חונות התלם לתלם ששמירתם קוטלת עליו חצד הטכע. וחלק תחר מחלקיו נקרת משפט האומות (לתם פעלקעררפכט) הכולל חונת