Ha- Meʾasef · 1810-01-01 · (1810) טבת תקעא · p. [Seite 29]

כט ביפה ערבים, געת כי יעטו הצללים ׳ חגצהרים, ואף כי אווי רב חאוד . וחדוע זאת? כי תשאל ואני אשיגך לאחר: בצהרים השחם תעחוד במרום המעלה תשליך קרעים רבים חידה לה ׳ ותרבה אור אשר עינינו לא תוכלנה כלכל ׳- תבלבל המוחשים ותערבב הצורות, ולא נדע להבחין דבר מדבר ־ והיא הומיה - לחכן בערבים ׳ הטבע תשקוט, וכל בניה ישכבו בחיק המנוחה אחרי עבודה ויגיעה רבה, האור יאיר כמסת נחוח עינינו וטוב לנו . בכה יהיו כל כחות האדם ,והרגשותיו/הבינה/ האומץ והשמחה ישפלו ערכם מעט למצוא . חן בעיני אדם . כי הגדולה (דאס ערהאבענע) תסלף עיני בני אנוש — גס לא תועיל כל כן באחת לכל החברה , כי המחקר אך בשבת התאכמני ימצא אוזן שומעת / לא כן באזני האכר , ודלת עם הארץ ׳ אשר המה הרוב בחברה , והמה יבוזו לשכל מליו יען לא יבינם / והכרחי יותר לאדם אוהל או בית לשבת מהיכלי עונג וטירות יקרות / ואן מעטים המה החפצים לקנות אבנים יקרות. כן מעטים המה היודעים ללכת לצבא המלחמה בראש , אשר ידעו לחוקק משפט / לשבת על מדין, ולחקור אחרי סתר• הטבע . לזאת יכבד באחת על איש גדול בחכמה ובינה לשב* גץ עדת דלת הארץ כי גינתו נעלתה מהם׳ ולא ידע מה לעשות בחברתם . אי לזאת תהיה עין המחנך פקוחה לחנך מנוער נפש הנער להגדיר כחותיו(זייגע קרעפטע צוחעסיגען איינצושרענקען) למען אס יגבה בקומתו לימים על יפר האנשים , יוכל שבת בין עם הארץ ויתעלם בחברתם ,בדעת עניני חחשבותס ודבורם׳ ויכלכל מריו כמשפטם/ ובזה ימצא אן בעיני האדם. י שלחימת