Ha- Meʾasef · 1810-01-01 · (1810) טבת תקעא · p. [Seite 9]

מהתחליות ההתיעד־ז הפנימית והכרו־ז המוחאות. (דעם געשמאקס) אולם בכל זאת לא סרו השבויים אשר קיו לחכמת הפיליסופיא מהמציא הועלת גדולה אל השכל האנושי/ מהגיאהו יום יום אל שיזמות יותר גדולה ומגלות לו תמיד חדשות בעולם האמת * בפרט החכמות הטבעיות אשר נבנו על יסוד יותר רעוע מחכמת הפיליסופיא הגיעו עתה אל שלמות יותר גדולה והחכמה הטבעית ביהוד (דיא פהיזיק) כפי אשר הורוה הראשונים מחכמי הטבע היא מעט התועלת בזמננו זה מהתפלספותם במה שאחר הטבע אולם בנחננו את מקרה חכמת .המדידה נמצאהו משונה ממקרה שאר החכמות הנזכרות; כי אף שהתרחקה מרחק רב מן המקור אשר ממנו יצאה/עוד נשארו התחלותיה על מכונן בלי שנוי כלל׳ ויסודות ההנדסה הישנה לא סרו מהיות בעצמם יסודות ההנדסה החדשה ׳ ועם שרבו פיארותיה (מחיק) הכמת המליצה (רעטהחריק) חכמת השיר (פאעזיע) ׳ומחננו זה ג״כחכמת דמיון מעשי בני אדם (שויאשפילקונסט). ואל קלה החכמות כץ המחב^ כי הספרים אשר חקרו 3הס החכמים הראשונים כאריסטו האראץ ׳ ווירגיל, האמער וכדומה ׳ הס עוד עתה לשם ולתהלה לכל קורא מבין בחכמות הנ״ל ׳ מה גס הספרים אשר חברו אנשי אמונתנו בעניניס האלה כשירי משה דוד ודבורה וכרוחה׳ מלבד שכל קורא משכיל ישתומם על גודל חכמתם ושלמותה / עוד יראה כי מזמן אשר חיו בו השליחים הנזכרים עד עתה/ לא קם עוד משורר או חלין אשר דחה אליהם ביופי, שיריהם * ולא לבד [ 2 ] שהעברי