Ha- Meʾasef · 1810-01-01 · (1810) כסלו תקעא · p. [Seite 7]

— עא רעד יאחזמו ויחגרו ממסגרותיהם? למה מפני חלכאים מרומם ומצוקים כמטחנים יחפשוך חתה תברח , ותמהר ותקר3 אל כתת בית חנחציך; למסת נקים תלעג והעתרת נשיקות שונאך!—(במרידות) חולם ידעתי מריך וזדון לבך< האמנת המותהתתן חיים לחרינפש ולהיטיב לא ידעת; אמנם/מחני לא תחוש ׳ התזקתיך לא ׳ אעזבך אהי קטבך מות!- קול המיתו ובכי יללתו יחדרו בלבב הנערה ׳ דמיה הקופאים ישובו יזולו ׳ פעמון לבה החל הסת כפעם 3 פעם ותשוב רוחה ותתאנח ותפקח עיניה ותאמר t חי חתה? חי חתה? אהה / מלאך אלהים אראה פנים אל פנים ואחי?־־*־■ 'כניה * אל נא חהוכתי! לא כן רעיתי! חי את ותראי מאניש ימות / אנוש א ניש אנכי ילוד חשה כמוך!— עתליה. אל תאחר מגני תמותה אני^ אמנם את פניך אירא כי מלאך אלהיס אתה * יכניה. אל תיראי יונתי׳ אנכיי חגן לך ׳ שכרי הרגה מאוד אס תיקר נפשי בעיניך/הלא אנכי החיש אשר הצלתיך ממצולת הגור י —■ עתליה. הוא הדבר אשר דברתי חלאך אלהיס אתה . יכניה* גא ׳ אל תשימני עתה בגני מלאכים ׳ אל אתאיעתה למטעחותס ׳*מה לי ולהם ׳ אדם אהיה / היות אישך תשוקתי .— ראי נא פני / חששי ידי — . ויגש ימיה ויחבקה וישקה וידבר סל לבה עד כי השג רוחה ותתחזק ותשב על האר} וכניה כתמול שלשום . אחרי ק פתח ימיה את פיהו ויאחר * איך תהיינה דעות בני אדם שונות זו מזו’•אותךבתאר פנים הנחמד׳ אותך כלילת ייפי, שחתיך כאשר שכבת גבור / כאחד מצבא שאול * אמרתי נגיזת מארץ החיים/ נגרשת מנחלי בליעל / חרותות אש לוהט תרתף .עתה