Ha- Meʾasef · 1810-01-01 · (1810) כסלו תקעא · p. [Seite 6]

ע — מוסר השכלי סעשה חולדה ובור הנזכר בתלמוד (ההמשך מתקופה שלישית מדף ל״ב) מתלאות הדרך ׳ מחבלי החבלה/ חחרדת החות שמת עתליה עתה חרצה עיפה ומעולפת ובל ידעה יזה . ויהי כאשר ראה החיש —יבניה נקראהו—• את אהובתו גרדמת / ויחשבה לחתה וירם קולו ויצעק צעקה גדולה ומרה לאחר : הה אלהים ׳ חה עשית לי! אהובתי איננה גאנה אני אלך ואחבא במסתרים שם תבכ6 נפשי קשורה בנפשה! ־■־—(מתאנה) צר לי צר, מר לי חר עליך רעיתי! חי יתן מותי אני תחתיך/ קצר יחים ושבע רוגז אנכי; כי אס, תלקת את בבנות הארץ / בחתי אדחה לחה לי חיים י— (בתמהון לב) מות / איך הנפת חרחשך וקטבת פרי הדר 3א3ו! שושנה יפיפיה / איך יעלה עליה הכורת f אבן חן/ איך בין רגבים תתדבק! חות רע ונמהר, עד חתי תטבח ולא תחמול תבלע אי *־ נקי חנם ׳ טרם יוחו יבא תאספהו תחחום חייהו בס יאיה רבים!—חתי גס עליך תעבור קובעת כום התרעלה תשפר ותדהס תפול ולא תוסיף קום, ותמחה כל דמעה!— (דרך בקשה) לחה מרחוק תעמוד לחאה3יך/קוראיך3אהת לעתות בצרה/וקרוב קרוב אתה לאויביך ׳ חשחעך ירגזון במבטך רעד