Ha- Meʾasef · 1810-01-01 · (1810) אב תקע · p. [Seite 33]

— סט לא יוכל איש להסירם לא ידע שלו/ יפחד כי המות בקמה, על כי לא נסה בחומץ. לזאת הקשו גוף ונפש הנער ככל מה דאפשר / וכפי מסת נחוש בשרו כן תגבור אומץ נפשו וטובו/ ווה תשיגו ע״י כי לח תייניעו מנער חבלי התלד ואדרבה ידע אותם, לא תנאחיהו. עמדו לנגדו לפעמים משטין בדרכו לחען יפסע עליו אס יתפוץ לבא למטרתו, רתקו ממנו המותרות׳ והוא / כל דבר אשר הכרחי לאדם למען יתיה ולשמות בחייו 3כל מקום וומן כפי היינהג / אל ת״ינע מחנו/ אך הדבר אשי אין בו מו ע י ל/ ובלעדו טכל לחיות בטוב/ הרחק מפתת ביתך / רק לא תסור חן דרך הנעימי/ למען לת תקרא נפרד (ואנדרלינג) אשר לא ישעה כלל לדברי הבריות ויעשה מה שלבוחפץ׳ כי תהיה לבוז* אחנה, אבית! מעיכה יהמו בראותכם ילדיכם ילכו שחות תתת כפות רגלי הסבלות; אך השבעתי אתכם / הורים ומורים! התלצו נגד הרתמים/ רחמי פוא! זכרו׳ כי זאת ריזחיכס/ באשר תעשו הטוב והישר להם ׳ והנחתו * ואס כזה תעשו יכניע לבב בניכם ׳ ויתחמץ נגד קצי הזמן / יסובו עליהם רביו / לא יבוא בקרב לבס׳ והמעטים אשר יבואוס׳ לא יפעלו בזרוע כת עליהם׳ כי גבוריס המה לכבוש את יצרה׳ על כי רוב עמל האדם אמנם מיצר לס יבואו/ הבהמה בל תדע עצבון גדול/ אך האנוש אשר רעיונותיו יבהליהז/ מחשבותיו תדחנה כי חרב תלוי על ראשו׳ ומתחת לרגליו שתת׳ רק הגמר יכבוש יצרו/ ונער כזה בעת יגדל ויהיה לאיש יוכל לתת מסדו וטובו גס על אחדים/ לעוור להם בצרה/ בהיות לאל ידו לעשות, כי אומץ בקרבו, ובזאת יבא למטרת היותו• להיות מאושר בהאשיף את רעיו־ (2