Ha- Meʾasef · 1810-01-01 · (1810) אב תקע · p. [Seite 30]

ימיהם / וברגע שאיל ימתו✓ בלי עוצב יקחס המית בתיקו/' כאס חשר תשא היונק בחיקה באהבים; בעוד עלינו הבכור מות יארו" לרגעים לרגעים/ בכל עת נחשב כצאן לטבח יובלו» בכל עת תתקפנו בלהות צלמות. המה(אנשי הטבע) ייייתי כעלם תומס׳ עטינס מלא חלב/יחח עציייתיהס שקוים / ואנו — עלי גבול יחינו יבוא החיתבתיל מלאכי משחיתים/ חגורי חרב בלהות ורומח העצבוף בהמה יפצעו נכשינו מכת חרב הרג ואבדן*) אס לאדם הבר לא יהיה אוהל לשכון תחתיו להסתר מזרם וממטר / מה זה לפניו! השיח האמיץ אהל./ המערה משכן לו, אס בגדיה שניים ושלישים לא יהיו לו כמונו/ מה הוא לאיש אשר הרגיל בשרו מנוער ללכת עמס ויחף! בשרו נחוש נגד פגעי הזמן, עתותי התמורה* אסגשס אשמים יכול/ כי השלג תקפיא רגליו לא יבצק/ בטנו לא תבקע*‘ ומה לו לכריס וכסתות אס הארץ חטתו ירק דשא מצעו? אך אנו בני תענוגים ואביונית מה~ חלקינו מעמלינו? עת נהיה על פני השדה ביוס קרה ׳ או גשס חשחיס יכול ואנו במרחב השדה/ איך מחינו סרה תהי / כנינו זועפים לא נדע שלו * ומה גורלינו? תחת כי הסתדרנו בנעורינו על ילדי התענוגים ׳ עתה נהיה עבדים להס/ עתה יצרו צעדי אונינו / נקוה לכח ואומץ לעמוד נגד התלאות — ואין׳ ולגבורה ולא נמצא/ ומאין נוציאם? החן גורני כוחותינו אשר אספנו בשחמתינו? אי מן יקבי לשד אשר ינקנו חשדי אס תלוש המזג? ולמען '*) וזה לדעתי כוונת מאחד הז״ל באחרס מלאך המית (ככר ידעת דברי הרמ״בס בסורה משיתוף שם מלאך—) יש לו אלף עמים׳ מלשון ועינו כעין הבדולח —