Ha- Meʾasef · 1810-01-01 · (1810) תמוז תקע · p. [Seite 24]

כד; יאשמו, גס לא התכלית לנדה תאשמו׳ לא ק, .אך הדרך תילימו אל התכלית ,. והתכלית תורה לרך ׳ לתכלית אחרת גדולה ממנה, וכן לאץ תכלית. לזאת חיים האלה והבאים איזחיס יתד , שניהם לא ד רך הגיונה לכד המה / גס לא תכלית האוסר לבד׳ אך דרך ותכלית יחדיו רתוקים בשרשרת, והחפץ בחיים הבאיס יסתור ארחות דרכו בתבל הזה נפעולות ומעשים טוניס, אשר לא יקנו כי אם: ג) בעונג כי הוא יזוליך מתות האדם לשלימותס* וליאת האיש המונע טוב מבעליו ׳ אוי לו כי ימנע מעצמו אושר הנצח, ואליהיס יבקש המשטין כי׳ אם בחר V להשכין־נשיית שדי באוהל אדחה* להסגיר בגושיה רוח חיים הלזו אי לך סכל! כי תמאס משכן הנשמה, ־ ותחפוץ לבלעה למנוע מהנה עונגה, ואיה תנוה אז מיש ך? ק קברשה מאוהלה החוצה; ותשוב למקום אשר באה יושם טרס מועד צאתה אל אביה׳* והוא נגד רצעו כי עשית זאת׳ גרש יגרשך מקהלות המורדים במצזתיו ׳ ותשא עעך. 1) כל ילדי הטבע* צבאות האיץ* בני עליון פולס יעמדו במכלול יפיס על מקומם אשר חלק להס אל הטוב* ישפכו עונגס על כל עיבר, החפץ להתענג מטובס ישלח ידו ולקח מעץ החיים ואכל וחי. ואיך יתאחרו הכסילים לפשוע באלהיס בחמרס: אלהיס ברא הטוב* העדה אותו באדרת היופי ורביד העונג * נחמד 'למראה ונעים לתיך לחע| ימנעהו מהאדם?! איך אל רחום וחמן ברא אך לזאת העונג לעמת בו בני . תמותה?! חלילה לאל מרשע! איש התושב כזאת חרף עושהו. והן גס ה>