Ha- Meʾasef · 1810-01-01 · (1810) תמוז תקע · p. [Seite 23]

— עג — מחי קדם י דורית עולמיסץ שיו אנשים אשי לזסוה הגלי שוא כסתה פניהם׳ חשכו הארץ הזאת ארץ חבורתנו למדני שחמה׳ כל חעשס ותולדתם היה לפולס הנצח ׳ לזאת לא שחו עיניהם כלל על דרכי המגל׳ לא דרשי כלל מזיגתה ושליחה׳ החביאו'עליה דגייס אשר לא דן׳ לתאם יכיה כעיני־דורשיה* האיש אשר גתר גחיים נעיחיס לרשע וגעל תאיה שחוהי. גופנו׳ אחרו החתתכחיס האלה׳ גופנו אך גית האסירים׳ גו הנשחה תשג כחאסר חדי היותה גחורד עדי גא המית אשר לו משפט 'הגאולה לפתח רתיקיה׳ ותצא לנעימות נצח או לדראון עולם׳ לזאת לחוש עלי גריאת, .הגוף עבודת המדמה קראו. עוד היו כתות אחרות אשר שכנו באוהל 'הסכלות גאחרס: איש החפץ בחיי נצח יענה גופו גתענית׳ צום׳ נכי ותפלה כל ה יחים אך גזה ישיג עילם ועד. ונדחו אנשים כאלו אצלי לחוזה גמכניס׳ אשר שת גשחיס עיניו ורגליו גארץ כשלו — תודה לך איפוא־ יושג שחים! כי העכרת עתיתי חיסך אלו׳ והאירות גקרגנו איד החכמה האמיתית לדעת.כל דנר על מתכונתו (אף כי עוד מעטים ישננו נסערה החשכה הזאת. הלא אך מעטיס .החהי —) להבין חטרת חיינו / כי החכמה תשפוט גציק על תכלית היותינו בארץ ׳ אחריה תאחר♦ כי תחשה דרכים לה.- א) היוצר כל בחכמה אל רחום ו חני ן הוא/ גרא כל יקום למען יאושר ג כל מקום היותו; כפי חסת כחו ופעולתו. נ) גחכחתו גראאותמ-ד- את האדם—להגדילאושרמו. לא הדרך הי!3יןז אל התכלית (דאס חימטעל) לבד ־י יאשדני/