Ha- Meʾasef · 1810-01-01 · (1810) תמוז תקע · p. [Seite 22]

~ג* כב —י *למכאוביו" אך מו משכן'האוסר* אך בקרבנו ח3יע הפללזוין* כחקורה ידפוא על תהליכית צפשנ/־ונאמר: המיס בטבעו קמץ מקומי/ גיסו נים עפר/ ולמען יעמוד במעמדי/ ויהיה נדיח חולה כל יהי חייו’צריך לחמת חיי עונג׳ לתת טרף לנוף ותק לנכש תענוג הגרף הוא שכר רענון וצחאון/ מלאות חפץ ־ החושים/ כי בעת אסר ישבע החים כשרו עליו יתענג / ונפשו תמצא נחת ־ ובעת אשר ירעב יתקצף .עצגון בקרבו תנוח ולח ידע עשות ־נמחה / חף נפשו בקרבו תשתוחח, ומה גס אס תלי רע תתקפהו/ חז כל מיתריו ינתקו, יחלש ולא ידע לעשות עד־ מה/ לא יחפוץ גס בתבונה כי רחשו כבד עליו ־ עונג הגופני היה תועלת גדולה הוא לאדה, ־הוא היה השולח מעיני מזימה בלב מביני מדע לתור ־אחרי אוכל למרחקים —■ אשר זאת היתה מטרת אלהיס למלאות פכי כל הארץ אנשים-הוא ראש •מלאכות ומעשה העבודות, מקנה וקנין, בלתו לא שם החדס כף רגלו אף פסע אחת הלאה ממקום תחנות/ שת3 בעמק העצלה זלא יוסיןז קוה, וכל עמל אנוש אי| * אך ־אס נשיג גבולו מבתר בקצה־ היתרון / או אז־ הוא רע לנ/ יוז נאבד כחית רבות גשמיות ורוחניות / נצלל במי העצלות׳ -הרפיון, הבערות והאביונה, המותרות תמנענה איתנו מכל טיב, תשים חסך מבדיל בינינו לבין התבונה; הכפש ״ תכסה בשממון / ערפל תכסה החנו; ולא נוכל לראות אור המדע* אך לא ־מפני זאת נמאס בעונג הזה כולו,, כי הוא נגד כני עליון / אשר בנה אשיות אושרינו כולנה על אדני הספק/ חע נלך בדרך הישר נחיה, ואם נתע ונט שמחל נחות / ואך בדרך החפשי הזה ליותר אאדס מ! הבהמה בימי