Ha- Meʾasef · 1810-01-01 · (1810) אייר תקע · p. [Seite 14]

נ מו I הרבה אוצרות' רב בכסף חהב והבכי טובות עחהס / הגס לי חבס יצאי משם בעוני ובחוכר כל* ויהי ככלות המועד הקצוב הזה/ והכה גרש גורשו לשש <זאית אלף נפשות יהודיס / אנשים נשיה/ וטף/ מהרץ החרס הזאת * והנוגשים אצים / ולה הניתוס להתחהחה אין גס רגע/ כי הנשארים הוכרחו להמיר דתם/ או הומת/ או נחכרו לעבדים ולשפחות, ובין המגורשים היו חכחיס וצדיקים גדולים/ כאשר אזכור למטה איזה חהס בשמותס" וירדו כלס באניות/ ויתפשטו הנה והנה לבקש מנוס ומפלט נחרצות נכריות / והמה עוברים הלוך ובכה/ ותעל צעקתם השחיחה. — ונמצא באיזה ספרי הקורות, שכחה יהודים המוכנים ללכת מהארץ / הוכרחו להשאר שס / ולהיזכר לעבדים / יען כי חסר להם איזה דינרי זהב ׳ לשלה שכר האניה, אשר על כל אחד חהאומלליס האלה לשלם לרב החובל ־ והמהירות והאכזריות היתה גדולה כל כך, ע1 ששתי אניות החלאות נפשות ישראל / אשר לא יכלו לעבור מהחוף מסבת איזה מניעות באניה/ נתעכבי אחרי כן מלעבור ביס / יען כי כבר עבר המועד הקצוב מאת המלך/ והיהודים אשר בהס נלחצו לעלות ליבשה/ להשאר בארץ/ ולהחגר לעבדים ושפחות ־ הלא למשמע אזן דאבה נפשנו!— וחי ישער ויספר הצרות הגדולות אשר הציקו ליורדי האניות האלה! כמה אניות הוצתו באש / והיושבים בתוכן נשרפו או טובעו ביס; ויש היו כל כך מלאות מנפשות אדם עד שחכובד המשא נטבעו; ויש הושלכו הלאה חרות ומגלי הים / ולא מצאו יבשה ימים רבים, עד שחתו יושביה ברעב ובקור * גס דבר היה באניות וחתו נפשות רבות/ וכראות הקלתיס את זאת / ויוציאו את הנשארים חיים על האיים