Ha- Meʾasef · 1810-01-01 · (1810) אייר תקע · p. [Seite 15]

[ מי ] האיים הקרובים ושם חתו ברעב׳ או נטרפו חהיזיות־ ור3 החובל אחד עבר בו רות שגעון׳ ויחפוץ לשחוט כל היהודים אפר באניתו לנקום כקחת ישי * ויהי סס סוחר מצרי אחד על האכיה׳ ויגער בו לאחור/ חה לך לנקום דם ישי? הלא דחו כספך לכפר על חטאי בני אדם ׳ וגס הוא צוה למחול ולא לנקיס׳ ואתה אל תשפוך דם האחלליס האלה * ולא הרגם ר3 החובל ׳ אך פשט את בגדיהם ויוציאם ערוחיס על אחד מהאיים/ ושם חתו חקור, או נטרפו מהתיות — ואתרים חהס הבאים בשלום עד מחוך לעיר כעץ(היא הבירה במדינה אשר שחה פעץ כשם הבירה ׳ והיא באתת ממלכות הבארבארייע בתלק אפריקא) לא יהניחוס בני העיר לבוא/ ויסגרו השערים מפניהם׳ כי יראו מפני רוב חספרס וגודל עניותם * וישארו האומללים על לני השדה ׳ וישמו באהלים ׳ ויאכלו עשבי השדה/ הגדלים שם דלים ורזים בארץ צתיתה הלזו * ולצדקה תשבו היהודים ליושבי עיר הזאת׳ כי הניחום בטח ואין מכלים/ יען כי שאר גויי ארץ הבארברייע אך זרו לחו ׳ ויענם ויצוררס כאות נפשם׳ כאשר הרבו לספר מתבי הדורות * זה פרי סכלות צערדינאנד המלך ואשתו איזאבעללא המרשעת׳ וזה פרי גודל לבב הממרים הנרפים ושאר מסיתים הרעים והחטאים* והחכמים והישרים אשד בין הנוצרים במדימת שפאניא התרעמו מאוד על המלך והמלכה אודות הרעה הגדולה הזאת׳ כי אמרו/ שתשחת האיץ ע״י מיעוט יושביה ׳ וגם אחרו, כי לא מחכמה עשו כזאת ׳ להכניס כל בני מדינתו בסכנה גדולה׳ כמעט גרם לתת חרב איש ברעהו, כי בכל אשר השתמרו השופטים והשוטרים בהכנותס לגירוש הזה/ הלא יכול להיות שהמון רב מישראל / העולה (עם האנוסים) על סך שחונה אלף נפשות