Ha- Meʾasef · 1810-01-01 · (1810) שבט תקע · p. [Seite 29]

1 סא ] ,:הטור: משבשתא היא), ולא נתפשטה ביניהם, וכמה פוסקים חושבים אותה^לשטות, ומנהג טעות, שאץ צריך אפי׳ חרמה והתרה. וכן מוכרח מגמרא ערוכה דלית דחשדלריב׳״ן באורז, ורנאמהדראסילקא ואירא לשני תבשילין• וכל חומרות דקטניות נולדו וצמחו מאורז, (עפ״ד ריג״ן) וכיון שנעקר השורש, ממילא יבשו הצמחים מאליהם. ומפידני על אדוני מורי הגאון זצ״ל, **) כמה צער נצטער אותו צדיק על זאת, כל חג המצות היה מתרעם ואמי אי איישר חיליא בטליכיה למנהג גרוע הלז, שהיא יזומיא דאתי לידי קולא, ונפק מכה חורבא ומכשול(תחת אשר חשבו להתרחק ממנו מרחק יב) באיסור חמץ גמור, ני מתון שאין מעי קטניות מצויים להמון לאכול ולשבוע, צריכין והנה מאוד שמרנו ר-יגפשותינו, לנגוע אף באפס קצהו באחד העגינים, אשר נחלקו בהבם לבות אנשים מישראל, למען נרחיק ממכתביני בל עקשוח פה ונלוז שפתים, בהכליח הרחקה, וחדלנו מעסיק ברבר הזה; אך לשאת פני הנכבד כוחב האגי־ת הנ״ל, ולמלאות רצונו אך במקצת, העתקנו פה מקוב אחד מספר מור וקציעת לתגאון יעד׳ץ זצ״ל, ובזד־ז *אין דיינו אשם, דחל>א יצאן הספר הזה לאור עולם זה שניבן בבירות, ובידי רבים נמצא. ומי ישים בנו דופי, *4ם נגרום שיקראנו עוד מתי מספר, אשר ל>* הגיע השפר הזה לידם? והיי לגו שלום. דה• **) הגאון חכם צבי ז״ל 4