Ha- Meʾasef · 1810-01-01 · (1810) שבט תקע · p. [Seite 16]

2 מח £ ע״ג. וכן, זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות עוב ■ מסנרפו: זכר כי לא תשוב עיני לראות פוג רוח חיי ור״ל העין אשר בגופי לא תשוב לראות ע<3 נפשי . גתחית הגוף כחש אבל בהשארת הנפשאא כחש כאשר אמרתי (והעין אשר בגוף קרא בפסוק הבא: עין ראי(היין«י;כ(י3עמ *Oועל קאמר: לאתשורכו עין ראי, והוסיף *עיניך בו ואיננו? עין ה׳ תראני ותהגני כשאמות, והוראת ואיננו כמו ואיננו כי לקח אותו אלהיס, עיין בראב״ע על הפסוק כילקחאותואלהיס), ועוד יש מחברות* רבות כאלה. (אחריהם בפיהם ירצו, ענינו הבאים אחריהם יהללו אותם. (פ״ו) שתו, הדגש תמורת הנח (רד׳ק). כצאן לשאול שתו, מרוב התלהבות המזמר בא מענין לעני[ ועל ידי כן החסיר הפעול, p עשיתי גס אנכי בתרגומי. מות ירעם, המות ה!א רועס, כנה הקרב עס המות ור״ל ינהגו עם רב אל הקרב, למען ידברו דורות הבאים מן מעשי גבורותיהס. וירדו, הוי״ן היאוי״ו המהפכת העתיד לעבר, אמנם הענין יוכיח כי העבר איננו העבר אמתי כי אס העבר4 הבא לסימן ההחלע, ורבים כמוהו בספרי הנביאים. וירדו בס ישרים לבקר, הבהר הידוע אחד שתקי׳ן הנשמת מתרדמת העולם הזה(לשון בעל זמירות ישראל). וצורם, אין צור במקום הזה כי אס ^היכול <קראל לה׳ צור, כי כאשר נמצא בצור מקורמיס חיים כ} נמצא בל מקור כלפוב.' ולדעת הרמב״סז״ל(עיץ ספר זמירות ישראל) צורם כמו צורתם וענינו כמו עצם הדבר, אמנם לדעתי נכונים הס דגריהרמלסז״ל: את אשר יקראו היום עצם קראו העברים הקדמונים בשם אמת או צלם(עיין־ בספר מורה נבוכים פרק א׳); לבלות