Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) כסליו תקע · p. [Seite 22]

נ פו"] שנמלטו מיד האויניס בחמלת ה׳ עליהם וגאו למדיצת מעהרק למקום חפצם, ויפקד מקום אדוני זקני מהר״י ז״ל, וחקרו אחריו אצל פליטי קרב הלל, אס ראו אותו חי או מת, ויענו האנשים הגמלטיס ההם הכפרים והולכים לתומם, ויאמרו, כי ראו כעו״ה שכרע להריגה והותז ראשו , העידו על מה שלא ראו בראיה ברורה. על זה התיר הגאון הגדול המפורסם בדורו כמהו׳ העסל זצ״ל , •את אשתו ע״פ שאלת חכם והוראה להתיר, כי היה דבר פשוט מאוד, וברור בכתוב בתורה, על פי שנים עדים יקוםדבר, אף כי בעגונה דהקילו חז״לאצלה. אן אשתו הילדה היפה בנשים לא רצתה לקבל תכחומין על החי בעל נעוריה, ולא הטתה אזן לכל השידוכים הגדולים אשר דברו לה, ומאת ה׳ היתה זאת שתעמוד הצדקת נטהרתה, להוציא ממנה שלשלת גדולה, דור ישרים . יבורך, מטע להתפאר, כי אחר חצי שכה בא ההרוג ברגליו, ויהי לאות ולמופת בישראל י מן אז והלאה לא רצה הגאון הכ״ל להתיר שוס עגונה בדור ההוא ובצוק העתים, שהיה שם עגונות רבות מבעליהן הגאבדיס ברעש ההוא משוד היונים הארורים, וירא ממכשול, על גן קבל עליו שלא להזקק לשוס התרת אשה, מאחר שהמכשלה הזאת תחת ידו, שהתיר אשת איש גמורה, ואמר שנעת רעה כחיה אין לסמוך כלל אפילו על שגי עדים גמורים. ונתקיים בו לא יאונה לצדיק כל און. אחר זאת כולד אבא מארי זצ״ל, צבי תפארת ישראל, מהזוג הנבחר, עודם בארץ מעהרין, ומשם באו אא׳ז הגאון בעל ש״א עס חתנו אא׳ז מהר״י ז״ל עס כל נפש ביתם ל בו די ן היא א(3ין, לאש מלכות אונגרין, והיה שסרג אב״ד כמה שנים